בתרבויות מסורתיות רבות – אצל האינדיאנים בצפון אמריקה, אצל לוחמי הסמואי, וגם אצל שבטים אפריקאים – הלוחמים ששבו מן הקרב לא הורשו לחזור מיד אל הכפר. הם לא נכנסו ישר הביתה, לא התיישבו לשולחן המשפחה. קודם כול – הם עצרו. הם שהו במה שנקרא "כפר מעבר": מרחב זמני, בטוח, שבו יכלו לפרוק את המתח, לשחרר […]
לפני שיצאתי למסע החזון במדבר, שכחתי את הדבר הכי חשוב.לא את האוכל.לא את המים.לא ציוד. את מקל התפילה. רק אחר כך הבנתי –שהשכחה הזו כבר הייתה חלק מהטקס. לפני כמה שבועות יצאתי למסע חזון,או כפי שהוא נקרא במסורת שבט הלקוטה:הנבלצ’ייה (Haŋbléčeyapi) המשמעות המילולית של השם היא“בכי למען חזון"-תיאור פשוט וישיר של מה שמתרחש שם באמת.
על זוג לא נשוי, ישיבה חרדית, מגורים ברובע המוסלמי ודוגמה קטנה לדו-קיום בירושלים העתיקה. במהלך חיי הלכתי ללמוד ממורים שונים, מתרבויות שונות ומחוכמות שונות. אשראמים בהודו, שמאנים ביבשת אמריקה, ואם כבר שמאנים – אז גם אצל השאמנים שלנו: ישיבות חרדיות. כחלק מאותה חקירה יהודית הלכתי ללמוד בישיבה של הרב דב-בר פינסון בברוקלין וגם הגעתי לירושלים
בְּהִתְקָרֶבְךָ לְחִכּוּךְ תֵּן לָאֵשׁ שֶׁל הַמַּיִם לְהוֹבִיל תְּנוּעָה לָאֲוִיר שֶׁל הַמַּיִם לְהָבִיא לְשִׁחְרוּר לָאֲדָמָה שֶׁל הַמַּיִם לְאַפְשֵׁר חִבּוּר מֵי גּוּפְךָ תָּמִיד יִשָּׁאֲרוּ מַיִם מֵי גּוּפוֹ תָּמִיד יִשָּׁאֲרוּ מַיִם מִתּוֹךְ כָּל אֵלּוּ בִּמְקוֹם לְהִתְפּוֹצֵץ עָלָיו הַנַּח לְמֵימֶיךָ לְהִשָּׁפֵךְ אֵלָיו בַּקֶּצֶב שֶׁלּוֹ בַּתֶּדֶר שֶׁלּוֹ בְּטִפּוֹת נִסְתָּרוֹת הַמַּיִם שֶׁלְּךָ יִתְחַבְּרוּ עִם הַמַּיִם שֶׁלּוֹ זוֹ שְׁאִיפָתָם כל
הביטוי תענית צום נשמע כמו עינוי לא מזמין במיוחד אך ביכולתו להפוך לחוויה משחררת. מעינוי לקבלת מענה. בחברה המודרנית שלנו תקופה של שינויים נתפסת לרוב כאזור של "לא-כלום," מקום בלתי קיים בין מקומות שיש לעבור אותו כמה שיותר מהר ובצורה הכי פחות מורגשת. תקופה של בין עבודה שעזבתי או הועזבתי לזו שאמצא בעתיד, בין עזיבת
