רצתה רק להישאר במיטה. יצאנו לגלידה, ובדרך נפתח לנו יום שאף אחד מאיתנו לא תכנן. רציתי לקחת את הבת הטינאייג'רית שלי, אמור, לכמה שעות בטבע, לפני שהכל נהיה יבש, צהוב וחם מדי. ידעתי שאם לא אציע לה משהו, יש סיכוי טוב שכל השבת תעבור במיטה ועם הטלפון, ודווקא ביום כזה רציתי לפתוח לה אפשרות למשהו […]
על השקט שנוצר בתוך הפחד, ועל השאלה מה הם בעצם חיים טובים. בזמן המלחמה עם איראן היה משהו מוזר. מצד אחד, כמובן, היו בה הרבה דברים מאוד לא נעימים: פחד, אזעקות, ריצה למקלטים, חוסר ודאות ושיבושים בשגרה. מצד שני, בתוך כל זה היה גם משהו בקצב של החיים שהפך לנעים יותר. העבודה שלי המשיכה. המשכתי
סדנה שהצליחה מאוד, ולימדה אותי למה לא כל תנאי שמצליחים להסתדר איתו הוא תנאי שכדאי להסכים לו. "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה", שר דודו טסה. מסתבר שלרעיון הזה יש שורשים הרבה יותר עתיקים. כבר ב־1754 הופיע באנגלית משפט ברוח דומה: בניסיונות אמיצים, אפילו להיכשל זה מפואר. אני אוהב את הרעיון הזה. ובאחת הסדנאות שהעברתי אחרי
ארבע חתיכות דשא שמתו, שלוחות שהמשיכו לצמוח מתחת לאדמה, ומה שאפשר ללמוד ממה שנראה כאילו כבר נגמר. ידיד שלי, שי משיח, הוא מורה בכיר ומאוד כישרוני לפסיכודרמה, שמכשיר אנשים להיות מנחים בתחום. יום אחד שי עשה דשא בגינה, כזה שמגיע במרבדים – חתיכות מוכנות שפורסים על האדמה וכמעט מיד יש דשא. בסוף נשארו לו ארבע
רגע קטן מתחילת לימודי הצ'י קונג שלי, שלימד אותי משהו על הקצב שבו אנחנו מסוגלים לקלוט דברים. בערך חצי שנה אחרי שהתחלתי ללמוד צ'י קונג אצל המורה שלי, ארז מאיר דישבק, חזרתי יום אחד הביתה נרגש. סיפרתי לבת הזוג שלי שבאותו יום ארז נתן בשיעור הסבר מסוים על אחד התרגילים. זה היה הסבר משמעותי מאוד
במשך שנים חשבו שתפקידה מסתיים בגיל ההתבגרות. מחקרים חדשים מציירים תמונה אחרת, ומחזירים לדיון גם תרגול עתיק של הצ'י קונג. בצ'י קונג יש תרגיל שבו טופחים בעדינות על מרכז החזה, באזור שבו נמצאת בלוטת התימוס. זהו תרגול עתיק, שממשיך להיות חלק מתרגול הצ'י קונג גם כיום, גם אצל אנשים מבוגרים. עובדה מסקרנת, משום שעד לא
על הטוב שמתברר לפעמים רק בהמשך, ועל האיחול שיהיה לנו גם טוב שמרגיש טוב כבר עכשיו. לא כל דבר שהוביל אותנו למקום טוב, או שבסופו של דבר עשה לנו טוב, הרגיש טוב בזמן שהוא קרה. לפעמים משהו שאנחנו מאוד רוצים לא קורה. אנחנו לא מתקבלים לעבודה שקיווינו לה. קשר מסתיים. תוכנית שבנינו מתפרקת. מישהו אומר
איך להתמשאב מחדש: כלים מעשיים לחוסן נפשי ורגשי בחיי היומיום בפודקאסט של שי קלמנוביץ מתארח זהר וילסון – פסיכותרפיסט גופני, מנחה קבוצות, מרצה ומורה לצ'י קונג – לשיחה על חוסן נפשי, מערכת העצבים, הקשר בין גוף לנפש, ומה באמת עוזר לאנשים להתמודד עם לחץ, משברים ואתגרי היומיום. זהר מביא אל השיחה ניסיון של יותר מ־25
איך כרטיס טיסה אחד להודו הפך, רק בדיעבד, לאחת התחנות המשמעותיות בדרך המקצועית והאישית שלי. לפני 27 שנים מישהו קנה לי כרטיס טיסה להודו. בכלל לא היה לי מושג עד כמה הטיסה הזאת תשפיע על החיים שלי. בשנת 1999 בכלל לא תכננתי להגיע לאשרם של אושו בהודו.למדתי אז בריאות הוליסטית בניו יורק אצל ג'ושוע רוזנטל.
למה דווקא שיעור יוגה רך חידד לי שני שיעורים חשובים על תנועה, הקשבה והיכולת לבחור מחדש מה נכון לגוף שלי. הבוקר הלכתי לשיעור יוגה. הוא הוגדר כשיעור רך, אבל כבר במהלכו הרגשתי כמה פעמים שהגוף שלי עובד קשה. אחר כך הגיעו גם הכאבים, במיוחד בגב התחתון, ויצאתי עם תחושה שהגוף פשוט התפרק. אחרי השיעור הלכתי
