כשהם חוזרים לרקוד, לשיר ולשמוח – לפעמים מישהו אחר מחזיק לרגע את הכאב. באוקטובר 2023, שבועיים אחרי מתקפת 7 באוקטובר והטבח במסיבת הנובה, יצאה לדרך יוזמה יוצאת דופן של היער הסודי בקפריסין: ריטריט לשורדות ושורדי הנובה. התכוננו אליו הרבה. התלבטנו כמעט על כל דבר. היה ברור שאנחנו עובדים עם אנשים שעברו אירוע קיצוני ממש ימים […]
שלוש שנים של רכיבה על אופניים לפגישות עם הפסיכולוג יגאל קידר – ומה שנשאר איתי מאז על טיפול, חיים והדרך המתפתלת ביניהם. הפסיכולוג שהיה לי לפני עשרים שנה נפטר השבוע.ונזכרתי בעליות לרגל שהייתי עושה אליו – רק שאצלי זה לא היה ברגל, אלא בדיווש על אופניים. ארבעים וחמש דקות רכיבה על אופניים לפגישה של ארבעים
מפגש אינטימי ביפו על דיכאון מול אבל, עבודת מעבר משדה הקרב לחיים, והאומץ להיכשל. יש אנשים שמגיעים לארץ וממלאים אולמות כי הם מוזיקאים.סטיבן ג'נקינסון ממלא אולמות כי הוא מדבר על מוות, על אבל ועל אחריות לחיים. ואני אחד מאלה שמתרגשים לשבת באולמות האלה. סטיבן הוא סופר, מורה ואיש ליווי לאנשים ולמשפחות לקראת המוות. במשך שנים
סטיבן ג'נקינסון בישראל – ערב על אבל, טראומה וחסד הכישלון קרא עוד »
מסע בין חיי לילה פרועים ליצירת חוויה אחרת של גוף, תנועה ומפגש אנושי ב-1989 אבא שלי היה בביקור עבודה בניו יורק,ובזמן שהוא שם – עבר התקף לב. גרתי אז בתל אביב.חיים של מועדונים, לילות, יציאות. ופתאום – מציאות אחרת. טסתי לניו יורק מטעם המשפחה,כדי להיות איתו שם,לשהות לצידו עד שהוא יהיה כשיר לטוס חזרה לארץ.
מועדוני ניו יורק – שם איבדתי את עצמי ושם התחלתי להיזכר קרא עוד »
על הדברים שעושים לנו טוב – עד הרגע שבו הם כבר לא עיתונאית באה לראיין את מולה נסרודין לרגל יום הולדתו המאה. היא שאלה אותו מה הסוד שלו לאריכות ימים. מולה ענה: אני לא שותה אלכוהול, אני לא מעשן ולא מתעסק עם נשים. בדיוק אז נשמעו מהמטבח קולות של דברים נשברים. העיתונאית נבהלה. אל תיבהלי,
מבוכה על סיפון ספינת טילים כשהייתי בחיל הים שירתתי על ספינת טילים. היינו יוצאים להפלגות ארוכות, כמעט בלי לישון בלילות, וכשסוף סוף חזרנו לנמל ונקשרנו לרציף, חלק מהצוות הלך לישון, בזמן שאחרים נשארו במשמרות. באחת הפעמים התעוררתי אחרי כמה שעות, עדיין מטושטש לגמרי מעייפות, עם הצהוב בעיניים. בשירותים בחדר הנגדים היה תור, ואני הייתי צריך
חשבתי שנחיה בדו-קיום. הוא חשב קצת אחרת. ישבתי ליד שולחן הכתיבה שלי מול המחשב, ופתאום ראיתי עכבר קטן יוצא מתוך המדפסת שעל השולחן. המחשבה הראשונה שלי הייתה: אוקיי, יש עכבר בבית. צריך להיפטר ממנו. אבל אז הסתכלתי עליו. הוא היה קטן. אפילו חמוד. אמרתי לעצמי, נו טוב. אם הוא בחר לגור לו בתוך המדפסת, שיגור. הוא
על מה שאנחנו קוראים, למה אנחנו מאמינים, ואיך סיפור הופך לאמת כשהייתי בן 16 ירדנו שלושה חברים לכמה ימים לאזור ים המלח. ישנו על החוף, ובאחד הימים יצאנו לטיול בנחל דוד. עברנו את המפל הגדול ועלינו מעליו, ובאיזשהו שלב הגענו למקום שבו המים היו מאוד רדודים. גילינו שאם מזיזים כמה אבנים ועושים מעין סגירה קטנה,
בסוף היום בבסטה בשוק הכרמל נפתח אצלי משהו חדש. לפני עשרים שנה חזרתי מארצות הברית לישראל. הייתי בן ארבעים, ולא הייתה לי עבודה. זה היה מעבר קצת מוזר. בניו יורק כבר הייתי מטפל מוכר, והיה לי מרכז לבריאות הוליסטית שהקמתי וניהלתי. היו אנשים שהכירו אותי, היו מטופלים, היה לי מקום בעולם. חזרתי לארץ, וכאן כמעט
על שפת האגם, בין משיכה לאימה. לפני הרבה שנים טסתי לכנס בעיר ניו יורק. בסיום הכנס יצאתי צפונה מהעיר, לאשרם בטבע שאהבתי מאוד עוד מהשנים שבהן גרתי בניו יורק. מקום קטן ונעים, עם מדיטציות, יוגה, טבע ואוכל בריא. הפעם הזמינו אותי להעביר שם הרצאה. בין המשתתפות הייתה אישה אחת שנראתה לי מוכרת. היה משהו מאוד
