במשך חודשים חזרתי שוב ושוב לרופא עם דלקת ריאות. בסוף חבר אחד הסתכל עליי והבין משהו שהרופא פספס. בתחילת שנות ה-90, כשהייתי בחור צעיר בן 24 ורק עברתי לניו יורק, הייתי מבקר קבוע אצל הרופא. כל כמה שבועות הייתי מגיע אליו, והאבחנה הייתה קבועה: דלקת ריאות. הוא כמעט לא היה מסתכל עליי. תוך כדי שדיבר […]
שני סיפורים משתי זוגיוֹת שונות לימדו אותי שלפעמים דווקא הציפייה, גם בלי לחץ ובלי דרישה, מרחיקה את הקרבה שאנחנו כל כך רוצים. בסוף שנות העשרים שלי גרתי בניו יורק. טסתי עם בת זוג לחופשה בפלורידה. כשירדנו מהמטוס החזקתי לה את היד, ועם האצבע ליטפתי קלות את כף ידה, כמו רמז שובב למה שמחכה לנו כשנגיע
יָדַיִם אָחֲזוּ גַּב פִּיגָ'מָההֱרִימוּנִי שְׁנֵי סַנְטִימֶטְרִיםוְשָׁמְטוּ בִּכְיֵךָ פָּסַק בֵּן־רֶגַעמֵרֹאשְׁךָ הַמּוּנָח עַל לֶחֱיוֹהִבִּיטָה בִּי עַיִן פְּעוּרָה כָּךְ סִפַּרְתָּ בְּשְׂבִיעוּת רָצוֹן מְבוּדַחַת אֶצְלִי הַזִּכָּרוֹן חוֹזֵר וְצָףגָּז נְטוּל צוּרָה, רֵיחַ, טַעַםמִמַּחֲשָׁבָה עַל דְּבָרֶיךָבַּגּוּף מִמַּעֲשֶׂיךָ כל הזכויות שמורות © יולי 2026 זהר וילסון, ישראל
מה ששני אנשים שעוררו סערה, שוליים של דף במחברת, פרשת פנחס ועמוד השדרה לימדו אותי על קיטוב, מרווחים והמרכז האנושי. בזמן האחרון אני נתקל שוב ושוב בידיעות על שני אנשים שונים.כל אחד מהם, בדרכו, מעורר סערות.כל אחד מהם מצליח להרגיז ציבור אחר.וכל אחד מהם גם זוכה לתמיכה מצד אנשים שרואים בו קול חשוב. ככל שאני
הִנֵּהוּ כַּעַס מִצְרָרעַל הַהוּא, הַהִיא, הָהֵם…כָּאן וְאָזשָׁם וְעַכְשָׁו הַדֹּפֶק הֵאִיץהַמֵּצַח בָּעַרהַלֶּסֶת הִתְקַשְּׁתָה עֲצֹם עֵינֶיךָ, אָמַרמַה מְבַקֵּשׁ הַלֵּבדְּמוּיוֹת מְטֻשְׁטָשׁוֹת שֶׁלהַהוּא, הַהִיא, הָהֵם…דְּפוּסֵיהֶם, טִרְדוֹתֵיהֶם, מַכְאוֹבָם הַדֹּפֶק הֵאַטלָרֹאשׁ נָעַםהַלֶּסֶת הִתְחַיְּכָה לֵב הִתְרַכֵּךְ אֶל כַּוָּנָתוֹהַאִם כָּךְ נֶחֱוִים הַחַיִּים כְּהֵיעָנוּת? כל הזכויות שמורות © יולי 2026 זהר וילסון, ישראל
איך ההכנה לראיון מצולם לימדה אותי משהו על מערכת העצבים, על יצירת מרחב בטוח ועל הדרך שבה מתחילה שיחה משמעותית. עוד לפני שהמצלמות נדלקו, מערכת העצבים שלי כבר ידעה שאני עומד להתראיין. שלוש מצלמות. מיקרופונים. אולפן. גם אחרי שנים של עמידה מול קהל, יש משהו בסיטואציה הזאת שמפעיל את הגוף. אבל שי לא התחיל את
למה דווקא שיעור יוגה רך חידד לי שני שיעורים חשובים על תנועה, הקשבה והיכולת לבחור מחדש מה נכון לגוף שלי. הבוקר הלכתי לשיעור יוגה. הוא הוגדר כשיעור רך, אבל כבר במהלכו הרגשתי כמה פעמים שהגוף שלי עובד קשה. אחר כך הגיעו גם הכאבים, במיוחד בגב התחתון, ויצאתי עם תחושה שהגוף פשוט התפרק. אחרי השיעור הלכתי
בְּלַהַט מֵי קֶרַחבֵּית חָזֶה מִתְכַּוֵּץנְשִׁימָה נֶעְתֶּקֶתרַק לָצֵאתלְזַנֵּק הַחוּצָהלַעֲזָאזֵל עִם כֻּלָּםשֶׁיַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי לוּזֶרשֶׁיִּרְאוּ בִּי חַלָּשׁשֶׁיַּגִּידוּ חֲסַר כּוֹחַ רָצוֹן הוּאעָדִיף שֶׁכֵּן אֵבוֹשׁ וְכֵן אֶכָּלֵםעַל פְּנֵי סֵבֶל פִיזִי קָצָר וְנוֹרָאמְתַעֲתֵעַ נִּמְתָּחלְעוֹלָם וָעֶד וִתּוּר רִגְעִי עַל אֵגוֹהַמִּתְאַדֶּה לוֹ בַּקֹּרמְאַפְשֵׁר קַרְקַע יְצִיבָה בֵּינוֹת גּוּשֵׁי קֶרַחשְׁהִיָּה בִּכְאֵב וּבְחֹסֶר נוֹחוּתזְחִילַת נֶצַחלְעֵבֶר דַּקּוֹתַיִם וּכְשֶׁמְּצוּקָה פּוֹגֶשֶׁת דְּפוּסהִתְכַּנְּסוּת פְּנִימָהרֹאשׁ רָכוּןמוֹפַע פְרִיז עַל הַקֶּרַחבְּמַפְתִּיעַ מַפְשִׁיר וּמֵגִיחַ
הביטוי תענית צום נשמע כמו עינוי לא מזמין במיוחד אך ביכולתו להפוך לחוויה משחררת. מעינוי לקבלת מענה. בחברה המודרנית שלנו תקופה של שינויים נתפסת לרוב כאזור של "לא-כלום," מקום בלתי קיים בין מקומות שיש לעבור אותו כמה שיותר מהר ובצורה הכי פחות מורגשת. תקופה של בין עבודה שעזבתי או הועזבתי לזו שאמצא בעתיד, בין עזיבת
