כשהם חוזרים לרקוד, לשיר ולשמוח – לפעמים מישהו אחר מחזיק לרגע את הכאב. באוקטובר 2023, שבועיים אחרי מתקפת 7 באוקטובר והטבח במסיבת הנובה, יצאה לדרך יוזמה יוצאת דופן של היער הסודי בקפריסין: ריטריט לשורדות ושורדי הנובה. התכוננו אליו הרבה. התלבטנו כמעט על כל דבר. היה ברור שאנחנו עובדים עם אנשים שעברו אירוע קיצוני ממש ימים […]
בתרבויות מסורתיות רבות – אצל האינדיאנים בצפון אמריקה, אצל לוחמי הסמואי, וגם אצל שבטים אפריקאים – הלוחמים ששבו מן הקרב לא הורשו לחזור מיד אל הכפר. הם לא נכנסו ישר הביתה, לא התיישבו לשולחן המשפחה. קודם כול – הם עצרו. הם שהו במה שנקרא "כפר מעבר": מרחב זמני, בטוח, שבו יכלו לפרוק את המתח, לשחרר
בין סמינר ללוחמים לחדר מיון – רגע שבו הבנתי שהגוף לא בוגד בי, אלא מבקש שאקשיב. בחמש בבוקר התעוררתי עם כאבים אדירים בקרסול שמאל.לא יכולתי לדרוך על הרגל. לא זכור לי שקיבלתי מכה.לא נפלתי.לא הסתובב לי הקרסול. פשוט כאב חד, עמוק, כזה שהגוף לא משאיר מקום להתווכח איתו. התקשרתי לשירות האחיות של מכבי.האחות אמרה מיד:
ביום חמישי ה-12 ביוני 2025 הגעתי לגבול לבנון.עמותת בוגרי 669 שכרה וילה עבור לוחמי המילואים של היחידה ולוחמים מיחידות נוספות, לסמינרים של חוסן וריפוי. אנחנו, צוות של מנחים ומטפלים מעמותת כפר מעבר, הגענו להנחות סמינר בן שלושה ימים ללוחמי מגלן. בשעת שקיעה, ביום חמישי, נכנסנו כולנו יחד לסווטלודג' – אוהל הזעה אינדיאני. שהינו שם בחום
כשבאוהל הזעה נשמעו הפגזות: שלושה ימים של ריפוי עם לוחמי מגלן על גבול לבנון קרא עוד »
