דווקא כשהגיעה סוף סוף חופשה אמיתית, התחילו לעלות בי רגשות אחרים לגמרי. בעוד כמה ימים אני יוצא לחופשה בתאילנד עם המשפחה. בת הזוג שלי והבת שלי, אחותי, בעלה והבן שלהם, ואחי שחי עם משפחתו באוסטרליה יגיע עם הבן שלו. לא נפגשנו כולנו כבר הרבה זמן. והחופשה הזאת באמת מגיעה בזמן. אני אחרי תקופה מאוד עמוסה, […]
מאחורי ארוחת שטח ללוחמים בהרי ירושלים הסתתרו הרבה עומס, החזקה ותיאומים – ואז הגוף שלי החליט להגיב עם גאוט והומור משלו. הגוף לפעמים יודע לכתוב בדיחות שאף תסריטאי לא היה מעז לכתוב. בהמשך לפוסט הקודם שלי על חדר המיון – יש משהו שעוד לא סיפרתי. העומס בסמינרים של כפר מעבר הוא לא רק ההחזקה של
בין סמינר ללוחמים לחדר מיון – רגע שבו הבנתי שהגוף לא בוגד בי, אלא מבקש שאקשיב. בחמש בבוקר התעוררתי עם כאבים אדירים בקרסול שמאל.לא יכולתי לדרוך על הרגל. לא זכור לי שקיבלתי מכה.לא נפלתי.לא הסתובב לי הקרסול. פשוט כאב חד, עמוק, כזה שהגוף לא משאיר מקום להתווכח איתו. התקשרתי לשירות האחיות של מכבי.האחות אמרה מיד:
