בוקר טוב.נר חמישי של חנוכה. הזריחה ממש עכשיו.ואני היחיד ער. ובבית, בפנים — בווילה שבה הם ישנים,ומאחוריה עובר גבול לבנון —ישנים להם לוחמי יחידת 669. וזה מחמם לי את הלב:אני ער,והם ישנים. אנשים שכל כך רגילים להיות ערים כשאחרים ישנים,להיות דרוכים, פועלים —כאן הם נחים. ואני כאן בחוץ,מכין את היום החדשלקראת המשך הפעילות של הסמינר […]
טנק, אמבולנס, בניין הרוס, או פמוטים לשבת.אני רואה את זה קורה שוב ושוב –דרך הידיים, לפני שיש מילים. לא דרך שיחה.דרך אדמה. בעמותת כפר מעבר אנחנו פוגשים לוחמים שמגיעים לסמינרים של שלושה ימים – מרחב מעבר מהקרב חזרה אל החיים. אחת הפעילויות בסמינר היא סדנת יצירה מן האדמה. אנחנו מביאים כמה סוגי אדמה כמו אדמת
בריטריטים שאני מנחה עבור לוחמי מילואים, אני בונה אלטר. אלטר הוא לא משהו דתי, ולא חייב לשמש טקס מיסטי.זה פשוט מקום קטן במרכז החדר – לרוב מגש מתכת עגול עליו אני מניח מאדמת המקום, נרות, פרחים מהסביבה או אבן.משהו שמסמן: כאן קורה משהו חשוב. משהו אחר מהיומיום.זה עוגן שקט, נקודת התכנסות – כמו לב פועם
