במשך כמה שנים, כמעט כל ביקור שלי בארץ התחיל באותו טקס קטן ולא מתוכנן. בשנים הראשונות שבהן גרתי בניו יורק, כמעט בכל פעם שהגעתי לביקור בארץ, היו לוקחים אותי הצידה בנתב"ג. זה קרה בכל מיני שלבים של הכניסה לארץ. לפעמים באזור ביקורת הדרכונים, לפעמים במכס, לפעמים ליד איסוף המזוודות. פעם אחת הגדילו לעשות: רק ירדתי […]
איך עבודה שהייתה פעם חלום חיי הפכה למשהו שכבר לא רציתי להיות חלק ממנו, ומה למדתי שנים אחר כך על התשובות שאף אחד אחר לא יכול לתת לנו כרטיס הביקור הראשון שקיבלתי בחיי היה במשרד פרסום בניו יורק.הייתי אז עוזר הפקה – אחד שמתרוצץ עם תיקיות בין מחלקה למחלקה. בין הגרפיקאים לקופירייטרים,לבקרת איכות, לארט דירקטור,
מסע אישי מתוך עולם הפרסום של ניו יורק אל השאלה מה זה באמת לחיות חיים שמרגישים נכונים מבפנים ב-1993, שבועיים אחרי שסיימתי את לימודי מנהל העסקים והפסיכולוגיה הקלינית בניו יורק, הצלחתי להשיג ראיון עבודה במשרד פרסום. שלחתי קורות חיים, אבל לא הסתפקתי בזה.צירפתי גם צילומים של כתבות עליי מהעיתונות – בעקבות ספר שירה שלי, בצל
כשהשתחררתי מהצבא, התחלתי מיד לעבוד – אחראי ייצור במפעל בגדים. ימים שלמים נסעתי על הפולקסווגן טרנספורטר בין המתפרות – במגדל העמק, בשכונת שועפאט במזרח ירושלים וברובע המוסלמי בעיר העתיקה. יוצא בבוקר מוקדם, חוזר בלילה מאוחר. עובד, מייצר, דואג שהכול יתקתק. באחד הערבים, כשחזרתי מותש מהעבודה, פגשתי את השכן שלי, אליהו.הוא חייך ואמר: "אתה עובד בלי
המרדף אחרי כסף, הזמן שלא חוזר, והשיעור שקיבלתי מהשכן שלי קרא עוד »
