משפחה

תעלומה קטנה שאף חתול אחר בסביבה לא הצליח לפתור. לפני שבע שנים התחילה להגיע אל החצר שלנו חתולה. בהתחלה היא פשוט באה לבקר הרבה. אחר כך גילינו שהיא בהיריון, ואז היא נעלמה לכמה שבועות. יום אחד היא חזרה, והפעם עם גור חתולים. היא נשארה איתו אצלנו כמה שעות – לפעמים בתוך הבית ולפעמים בחצר –

לפני ארבע עשרה וחצי שנים התלבטתי אם לשכור בית ישן עם חצר מוזנחת. שאלתי גם את בת השנתיים שלי. לפני ארבע עשרה וחצי שנים באתי לראות בית להשכרה, יחד עם הבת שלי, שהייתה אז בת שנתיים. הבית היה ישן וריק לגמרי. בלי רהיטים, בלי חפצים, בלי שום דבר שנותן תחושה של בית. קשה להיכנס למקום

בין משפחה בתאילנד ליום כיפור שאני אוהב בארץ – הבחירה שלא אפשרה גם וגם. לפני שנה הגעתי לטוקיו יום לפני ערב יום כיפור. אני צם בכל יום כיפור, וגם שם היה לי ברור שאצום. בערב כיפור הלכתי לבית חב"ד וצמתי. אבל כשהתעוררתי בבוקר יום כיפור הרגשתי זוועה. לא הצלחתי בכלל לצאת מהמיטה. המשכתי את הצום,

יום לפני סמינר אינטנסיבי עם צוות לוחמים, דווקא הזמן עם בת הזוג והבת שלי הפך ממשהו שחשבתי שאין לי אליו פנאי – למשאב שהחזיר אותי לעצמי. יש רגעים שבהם דווקא לפני משימה גדולה וטעונה –הדבר הכי אחראי שאפשר לעשות הוא לעצור רגע ולחזור לחיים עצמם. הלילה אני יוצא לשלושה ימים להרי ירושלים להנחות סמינר לצוות

לא ברור לי איך גיליתי אותה רק עכשיו, אבל בימים האחרונים אני צופה בסדרה “הורים במשרה מלאה” (Parenthood)  בנטפליקס — והיא פשוט מרסקת אותי ברכות. זו סדרה מלפני עשר שנים, על הורות, משפחה, ובכלל על הרגעים הכי יומיומיים של החיים. רגעים “רגילים” לחלוטין — אבל כאלה שמצליחים לפתוח את הלב עד דמעות. מצאתי את עצמי