על זוג לא נשוי, ישיבה חרדית, מגורים ברובע המוסלמי ודוגמה קטנה לדו-קיום בירושלים העתיקה. במהלך חיי הלכתי ללמוד ממורים שונים, מתרבויות שונות ומחוכמות שונות. אשראמים בהודו, שמאנים ביבשת אמריקה, ואם כבר שמאנים – אז גם אצל השאמנים שלנו: ישיבות חרדיות. כחלק מאותה חקירה יהודית הלכתי ללמוד בישיבה של הרב דב-בר פינסון בברוקלין וגם הגעתי לירושלים […]
מה שלימד אותי מנהג נישוק המזוזה על מעברים, נוכחות, וההבדל בין אוטומט לכוונה. לפני הרבה שנים השתתפתי בשיעור יהדות באחד המרכזים בתל אביב. במקום הייתה בחורה צעירה, בשנת שירות, שעבדה בתפקיד מנהלתי. במשך כל השיעור היא התרוצצה ממקום למקום – יצאה מהמשרד, חזרה אליו, סידרה דברים בחדרים אחרים, שוב יצאה, שוב נכנסה. ובכל פעם שעברה
בערב תשעה באב השתתפתי בקריאת מגילת איכה. המגילה היא קובץ של חמישה פרקי קינות שחוברו ככל הנראה לאחר חורבן בית המקדש הראשון ונכנסו מאוחר יותר לתנ"ך. בסיום קריאת המגילה הרב ברוך ברנר לימד שיעור שהתמקד על מה קורה או נרצה שיקרה אחרי חורבן. התוכן והאופן בהם ברוך, שהוא גם שחקן, זמר, ומורה למשחק, העביר את
שמונה עשרה שנים אחרי שנפרדנו בברוקלין, מסע של חסד והשתלשלות אירועים בלתי צפויה הוביל למפגש מחודש עם הרב דב־בר פינסון. סיפור לשבת. נחתנו בפנמה סיטי אחרי לילה וחצי של טיסות. הגיע לאסוף אותנו מהשדה רוני, חבדניק שפרש לפני כמה שנים מעסקיו ומקדיש את כול זמנו לעזרה לזולת. היינו רעבים. רוני הסיע אותנו למסעדת ארומה בבעלות
