להיות עם אדם במקום שבו כבר לא נכון להבטיח שיהיה בסדר. כשהייתי בן 13 לאבא שלי היה התקף לב.הוא היה אז בן 38. ההתקף מחק 80% משריר הלב שלו.הוא נשאר עם לב שמתפקד רק ב-20%. הוא אושפז בטיפול נמרץ.נאבקו שם על חייו ימים שלמים,כולל מכות חשמל. אני זוכר את היום שבו אימא וסבתא שלי הוקפצו […]
איך עבודה שהייתה פעם חלום חיי הפכה למשהו שכבר לא רציתי להיות חלק ממנו, ומה למדתי שנים אחר כך על התשובות שאף אחד אחר לא יכול לתת לנו כרטיס הביקור הראשון שקיבלתי בחיי היה במשרד פרסום בניו יורק.הייתי אז עוזר הפקה – אחד שמתרוצץ עם תיקיות בין מחלקה למחלקה. בין הגרפיקאים לקופירייטרים,לבקרת איכות, לארט דירקטור,
הסיפור המוזר של השעון שתלוי על העץ במרחב הטיפולים שלי במרחב הטיפולים שלי יש שעון. המרחב נמצא בחוץ, בטבע, בחצר בין העצים. יש בו ספה למטופלים, כורסה בשבילי, והשעון תלוי על ענף של עץ. ויש לו תכונה משונה. כל עוד יש כאן פעילות של אנשים, הוא עובד. זה לא חייב להיות בזמן טיפול. גם אם
במרבית פגישותיי עם מטופלים את קירות החדר מחליפים עצים. פקאן, שסק, רימון, ואלון. במקום רצפה תחת כפות רגלינו אדמה. התקרה שמיים. השמש, הרוח, החיות, והצמחים מקרינים את השיח הפנימי. חתולים, מיני ציפורים, ברווז, וארנבים צצים בדיוק בזמן. הריפוי המהיר ביותר מתרחש כשאנו עוצרים ושמים לב למופע הגדול שבתוכנו. שֵׁב בִּמְקוֹמְךָעֲצֹם עֵינֶיךָחָדַל לָנוּעַזֶה רַק נִדְמֶהלְלֹא תְּזוּזָה
