מפגש אינטימי ביפו על דיכאון מול אבל, עבודת מעבר משדה הקרב לחיים, והאומץ להיכשל. יש אנשים שמגיעים לארץ וממלאים אולמות כי הם מוזיקאים.סטיבן ג'נקינסון ממלא אולמות כי הוא מדבר על מוות, על אבל ועל אחריות לחיים. ואני אחד מאלה שמתרגשים לשבת באולמות האלה. סטיבן הוא סופר, מורה ואיש ליווי לאנשים ולמשפחות לקראת המוות. במשך שנים […]
סטיבן ג'נקינסון בישראל – ערב על אבל, טראומה וחסד הכישלון קרא עוד »
מאחורי ארוחת שטח ללוחמים בהרי ירושלים הסתתרו הרבה עומס, החזקה ותיאומים – ואז הגוף שלי החליט להגיב עם גאוט והומור משלו. הגוף לפעמים יודע לכתוב בדיחות שאף תסריטאי לא היה מעז לכתוב. בהמשך לפוסט הקודם שלי על חדר המיון – יש משהו שעוד לא סיפרתי. העומס בסמינרים של כפר מעבר הוא לא רק ההחזקה של
איך חורשה שקטה בתל אביב, שיעורי צ’י קונג ובית קפה אקולוגי עם ארונית כוסות הפכו לחלק מהחיים שלי. יש מקומות שאנחנו לא רק מגלים אותם.הם גם מגלים אותנו מחדש. כך קרה לי עם חורשת רדינג ברמת אביב הירוקה.חורשה ענקית, שקטה, מלאה פינות נסתרות של טבע, צל ופרטיות – מקום שכמעט קשה להאמין שקיים בתוך תל
בין סמינר ללוחמים לחדר מיון – רגע שבו הבנתי שהגוף לא בוגד בי, אלא מבקש שאקשיב. בחמש בבוקר התעוררתי עם כאבים אדירים בקרסול שמאל.לא יכולתי לדרוך על הרגל. לא זכור לי שקיבלתי מכה.לא נפלתי.לא הסתובב לי הקרסול. פשוט כאב חד, עמוק, כזה שהגוף לא משאיר מקום להתווכח איתו. התקשרתי לשירות האחיות של מכבי.האחות אמרה מיד:
מנסיעה על אופנוע בניו יורק אל שבוע בכי בהודו יש נסיעות שלא שוכחים. בשנת 2001 בניו יורק, חבר שלי ערן ביקש שאבוא אתו לאיזה סידור.הוא הציע לקחת אותי על האופנוע שלו. אני לא אוהב שמרכיבים אותי.נהגתי על אופנועים – בארץ, בהודו, בתאילנד – אבל לשבת מאחור, בלי שליטה, זה סיפור אחר. ערן אמר: זו הדרך
על דפוס אישיות שנשענת על עצמה, רגע אחד של שיתוף, והכוח שיש בלא להישאר לבד כל הסיפור הזה חזר אליי היום, בעקבות שיחה עם חבר. לפני כמה שנים הזמנתי אותו לשיווה – פסטיבל התפתחות לגברים שאני הולך אליו כבר הרבה שנים.זו הייתה הפעם הראשונה שלו. רק היום, כשנפגשנו לקפה, הוא סיפר לי כמה זה היה
מה שנהיגה בשטח עם רכב פרטי לימדה אותי על פרספקטיבה, פחד, שליטה והיכולת להישאר נוכח גם כשאין ודאות מצאתי את עצמי עם רכב פרטי מול סלע שאפילו רכבי 4×4 מתקשים לעבור. אבל זה התחיל הרבה קודם. הגעתי לחוויה של נהיגה בשטח עם רוני מ-Ment to Drive. הם עושים משהו הפוך ממה שציפיתי – בכוונה לא
על שורד שבי, לוחם מילואים, והאחריות של השיח הציבורי במפגש בין פצע לפצע יש סיפור שמטלטל בימים האחרונים את השיח הציבורי.על פי פרסומים בתקשורת, רום ברסלבסקי, שורד שבי, היה מעורב בעימות אלים.ומן הצד השני — דיוויד זיטון, אדם שעל פי הדיווחים שירת מאות ימים במילואים ביחידה מובחרת ואף נפצע וחזר לשרת. פאנליסטית מוכרת מהטלוויזיה העלתה
על השנים שבהן הליבידו ניהל אותי, ועל הדרך בה אני מגלה אפשרות אחרת של חיבור ושובע רוב חיי היצר המיני היה כוח אדיר בתוכי.כוח שנתן תחושת חיים, עוצמה והרפתקה, וגם היה מקור לגאווה – אפילו חלק מהזהות שלי, גאווה מהסוג שקצת מביך להודות בה, כמו תרנגול זכר שמנפח נוצות.אבל זה היה גם כוח שלא פעם
סיפור מהאיסט ווילג' של תחילת שנות התשעים: דוג'ו שכונתי, רחובות קשוחים, ושיחה אחת שלא תכננתי לנהל. "מצאתי מקום בשכונה שמלמדים בו לחימת רחוב", בישר לי מייקל בהתרגשות. השנה: 1993.המקום: שכונת האיסט ווילג' בניו יורק. שנינו בשנות העשרים לחיינו וגרים בשכונה שהייתה אז שילוב ססגוני של אמנות, מוזיקה, פאנקיסטים, אנרכיסטים, אנשים שחיו בבניינים נטושים וכונו סקווטרים,
כשאזרתי אומץ לדבר עם ראש אופרציית הרואין בניו יורק קרא עוד »
