כשהם חוזרים לרקוד, לשיר ולשמוח – לפעמים מישהו אחר מחזיק לרגע את הכאב. באוקטובר 2023, שבועיים אחרי מתקפת 7 באוקטובר והטבח במסיבת הנובה, יצאה לדרך יוזמה יוצאת דופן של היער הסודי בקפריסין: ריטריט לשורדות ושורדי הנובה. התכוננו אליו הרבה. התלבטנו כמעט על כל דבר. היה ברור שאנחנו עובדים עם אנשים שעברו אירוע קיצוני ממש ימים […]
סדנה שהצליחה מאוד, ולימדה אותי למה לא כל תנאי שמצליחים להסתדר איתו הוא תנאי שכדאי להסכים לו. "עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה", שר דודו טסה. מסתבר שלרעיון הזה יש שורשים הרבה יותר עתיקים. כבר ב־1754 הופיע באנגלית משפט ברוח דומה: בניסיונות אמיצים, אפילו להיכשל זה מפואר. אני אוהב את הרעיון הזה. ובאחת הסדנאות שהעברתי אחרי
מה שלושה כלבים על הר באקוודור לימדו אותי על הכנה, ניסיון והדברים שאנחנו פשוט מתרגלים לחיות איתם. בשנות התשעים יצאתי לטיול באקוודור עם מי שהייתה אז בת זוגי. הגענו לעיירה קטנה ונחמדה בשם באניוס, שפירוש שמה בספרדית הוא 'מרחצאות', על שם המעיינות החמים שנבעו שם מהאדמה. יום אחד יצאנו למסלול הליכה בהרים. טיפסנו במשך שעות
איך ההכנה לראיון מצולם לימדה אותי משהו על מערכת העצבים, על יצירת מרחב בטוח ועל הדרך שבה מתחילה שיחה משמעותית. עוד לפני שהמצלמות נדלקו, מערכת העצבים שלי כבר ידעה שאני עומד להתראיין. שלוש מצלמות. מיקרופונים. אולפן. גם אחרי שנים של עמידה מול קהל, יש משהו בסיטואציה הזאת שמפעיל את הגוף. אבל שי לא התחיל את
מה שלמדתי מלוחם־פרמדיק על ההבדל בין תפקוד לחוסן – ועל הרגע שבו גם הגוף שלי ביקש סוף סוף להרפות. באחד הסמינרים של כפר מעבר פגשתי לוחם-פרמדיק מיחידת עילית. אדם שבזמן אמת מסוגל לעשות דברים שרובנו אפילו לא יכולים לדמיין: להיכנס למסוק, לנחות בשטח לחימה, להגיע לפצוע תחת אש, לטפל בו תוך כדי טיסה בזמן שהמסוק
על הסיכוי הסטטיסטי שטיל ייפול דווקא עליי, על האחריות הקולקטיבית להגן על החיים, ועל המתח בין דמוקרטיה, אנרכיה ושיקול דעת אישי בזמן חירום. בזמן אזעקות רבים שואלים את עצמם: למה בכלל להיכנס למרחב מוגן אם הסיכוי שטיל ייפול דווקא עליי קטן? בית קפה כמעט ריק.הכיסאות הפוכים על השולחנות.ורק אדם אחד יושב שם לבד. אחרי הכול,
