על מוזיקה, הורים ומעברים שנפגשו ביום אחד מתי כספי נפטר היום. תכננתי לכתוב על המעבר של אימא שלי לדיור מוגן.אבל הידיעה הזו לקחה את הקשב שלי למקום אחר. בתמונה – אימא שלי ואני כשהייתי ילד.היא הרבה יותר צעירה.אני הרבה יותר קטן.זה פחות או יותר הגיל שבו התחלתי לשמוע את המוזיקה של מתי כספי.כמו שאני שם […]
טקסט שנכתב לפני כמעט ארבעים שנה, לזכרו של חבר שאיננו הטקסט שלפניכם נכתב לפני כמעט ארבעים שנה. הוא פורסם לראשונה בחוברת זיכרון שיצאה במרץ 1987, לזכרו של חברי זיו.זיו הלך לעולמו בנסיבות טראגיות, בתחילת שירותו הצבאי ב־1984, זמן קצר לאחר ששנינו התגייסנו. החוברת יצאה ביוזמת בני משפחתו, חבריו ואנשים שהכירו אותו, וכללה קטעים, זיכרונות ומילים
סיפור קטן על תיק רחצה, פער אנושי, ומה קורה כשכאב אחד פוגש כאב אחר בלי שפה משותפת לפני הרבה שניםפגשתי בניו יורק ישראלי שעבד כמדריך תיירים ברחבי ארה"ב. מכיוון שהיה דובר גרמניתהוא עבד בעיקר עם קבוצות של תיירים מגרמניהטיולים של שבוע עד שבועיים – אוטובוס, מלונות, מעברים בין מדינות. יום אחד, תוך כדי נסיעה,ניגשה אליו
זיו ציפה בכיליון עיניים לגיוס. "בא לי כבר להיות בצבא" הוא אמר.חיים ואני הסתכלנו עליו בפליאה. לשנינו היה ברור שמתגייסים רק כי חייבים.כמה חודשים לאחר מכן כבר היינו שלושתנו כל אחד בטירונות שלו.חיים בחיל האוויר, אני בחיל הים, וזיו . . . בהנדסה קרבית. הגורל סנכרן לשלושתנו יציאה באותה שבת. ישבנו בחדרו של זיו. מצב
