הַשֵּׁדִים שֶׁלָּךְ

אֵינִי פּוֹחֵד מֵהַשֵּׁדִים.
שֶׁלָּךְ
עַל אַף שֶׁטֶּרֶם פְּגַשְׁתִּים
נִסְתָּרִים, חָבוּיִים
אֵינִי פּוֹחֵד מֵהַשֵּׁדִים שֶׁלָּךְ
 
אֵינִי פּוֹחֵד מֵהַשֵּׁדִים.
שֶׁלָּךְ
בֵּין אִם דְּמוּיֹֹוֹתֵיהֶם עֲטוּיוֹת שָׁחֹר
אוֹ מַסְווֹת נִיבִים
עוֹשׂוֹת פְּסססס
אֵינִי פּוֹחֵד מֵהַשֵּׁדִים שֶׁלָּךְ
 
אֵינִי פּוֹחֵד מֵהַשֵּׁדִים.
שֶׁלָּךְ
אֲיֻמִּים אוּלַי עַתִּיקִים
אֵינִי פּוֹחֵד עַד אוֹתוֹ רֶגַע
בּוֹ אֶת הַתְּאוּרָה אֵלַי הֵם מַפְנִים
עָלַי, לְתוֹכִי
אַהה זֶה עוֹלֶה
אֱלֹהַי, הַפַּחַד מִשֶׁדַּי שֶׁלִּי
 
אֵינִי פּוֹחֵד מֵהַשֵּׁדִים.
שֶׁלָּךְ
בָּאִים חוֹלְפִים
שֶׁלִּי? כָּאן
עִקְּשִׁים, נְטוּעִים
צָפִים עוֹלִים
עֲלוּ וּצְאוּ
הֵם בְּשֶׁלָּהֶם נֶאֱחָזִים בַּזִּיזִים
לַחַשׁ נַקְבּוּבִיּוֹתֵיהֶם: אֲנַחְנוּ נִשְׁאָרִים
 
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם עִם שֶֶַּׁדַַַַּּּּיו
 
כל הזכויות שמורות © ינואר 2014/ינואר 2019
זהר צמח וילסון, פרדס חנה, ישראל