IMG_20210424_061318
זהר וילסון

זהר וילסון

עֲלֵי אֲדָמוֹת

זוכרים את הימים בהם נהגנו לצלם במצלמה עם פילם? מאוכסנת אצלי כמות ענקית של תמונות פיזיות, כשהצעירות שבינן כבר בנות עשרים שנה.
בעבר עשיתי מספר ניסיונות צמצום, לעבור על התמונות ולזרוק כאלו שאינן משמעותיות או כאלו שחוזרות על עצמן. בכל הניסיונות כשלתי – התקשיתי להיפטר מתמונות מסיבות שונות – זוויות צילום, נופים, אנשים, ובמילים אחרות: תקיעות.
אהובתי הציעה את עזרתה. היא סידרה את התמונות בשלוש ערימות: לשמור/לזרוק/בסימן שאלה. רמת הדיוק שלה הדהימה אותי – מעל ל-90%. היא לא הכירה אותי בתקופות שהתמונות הללו צולמו. לא אותי ולא את מרבית האנשים שהופיעו בהן. בעזרתה הצלחתי להיפרד ללא קושי משני שליש של התמונות.
היו שם גם תמונות של בנות זוג לשעבר. חלפו מספר שנים מהפעם האחרונה בה הסתכלתי על תמונותיהן. הפעם חוויתי משהו שונה. היו בנות זוג שתויגו אצלי בראש ובתמונות כמושכות ויפות, יושבות על תקן האקסית המיתולוגית. כולן היו נשים שלא באמת התמסרו לקשר איתי, כאלו שהיו עם חצי רגל בחוץ, על אף שעם חלקן הקשר הזוגי נמשך על פני כמה שנים. נשים שהייתי צריך לרדוף אחריהן או לנסות למנוע מהן לעזוב. נשים שנפרדו ממני ומצאתי עצמי כאוב ושבור. על אף שבתמונות הן נותרו צעירות, בהתבוננות על התמונות הפעם זוהרן נעלם.
להבדיל, בנות זוג שלקחתי כמובן מאליו, אותן נשים שרצו בי, שהשקיעו בטיפוח הקשר ואני חוויתי אותן כפחות יפות ומושכות מאותן הנשים שעזבו אותי, נראו לי הפעם בתמונות זוהרות עם יופי בוהק וחי הנובע עמוק מבפנים.
ההבחנות הללו בלבלו אותי. התחושה הראשונה הייתה שאיבדתי משהו מקסמו של המכניזם המזוכיסטי, שפנטזיית האישה היפה והלא מושגת התמוססה. עבדו עלי או שבעצם אני עבדתי על עצמי. כאב הדחייה התחלף בעצב על חוסר הבשלות שגרם לי להחמיץ ואף פגע בנשים שבאמת אהבו אותי.
רוקנתי את התמונות שסוננו החוצה אל הפח הכחול והבטתי באהובתי שלא רק יודעת לסדר דברים בערימות אלא גם יודעת להתמסר לאהבה. ראיתי את יופייה ואת קסמה ואת החלק הבריא שבי שבוחר לא להיחרד מאישה אוהבת וגם שכמגיעה בהלה רגעית מסוגל לראות את גלריית חלקיה השונים והסותרים מבלי לנוס.

אֲהוּבָתִי
הַטִּפְּשָׁה עֲלֵי אֲדָמוֹת
נָאִיבִית
לֹא קוֹלֶטֶת
מִתְעַנְיֶנֶת בִּשְׁטוּיוֹת
מְבֻלְבֶּלֶת
חַסְרַת בִּטָּחוֹן
נְבוֹכָה בַּחֶבְרָה
לֹא מְבִינָה
כְּאִלּוּ רַק אֶתְמוֹל נוֹלְדָה

אֲהוּבָתִי
הַחֲכָמָה עֲלֵי אֲדָמוֹת
עַרְמוּמִית
חַדָּה
מְרֻבַּת תְּחוּמֵי עִנְיָן
מְפֻקֶּסֶת
נוֹעֶזֶת
מַסְמֵר הַמְּסִבָּה
חַיְשָׁנֶיהָ רַעֲנַנִּים
הִנֵּה שׁוּב נוֹלְדָה


כל הזכויות שמורות © אוקטובר 2021
זהר וילסון, ישראל

פוסטים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

גלילה למעלה