IMG_20210410_062312
זהר וילסון

זהר וילסון

תְּחִלַּת הַיְּצִירָה הַשְּׁמֵימִית

“תענוג לראות אותך. אתה נראה טוב. זורח,” אמר לי הבעלים של דוכן הסביח. חייכתי בשביעות רצון מהולה במבוכה קלה. בתנועות אטיות ומדויקות כשל נזיר זן החל להרכיב את המנה. כף חומוס, כף סלט, רבע כף מלפפונים חמוצים, חצי ביצה, רבע תפוח אדמה, מעט מלח, חתיכת חציל קטנה. ושוב, בניית קומה נוספת בחלל הפיתה באותו סדר מופתי מדוד ומדיטטיבי. “מה אתה עושה כדי להיראות טוב כל כך,” שאל. “צ’יקונג” השבתי.
– מה זה צ’יקונג?
– תרגילים תנועתיים ואנרגטיים המניעים את מערכות הגוף השונות.
– מעניין. אתה לומד את זה?
– כן, לומד ומלמד בשנים האחרונות. גם לי שאלה אליך. אתה בעצמך נראה טוב. קורן ורענן. מה הסוד שלך?
– אני לאחרונה לומד קבלה ומתפלל. אספר לך משהו. לפני איזה חודש בזמן התפילה הרגשתי איך הרגליים שלי מרחפות כמה סנטימטרים מעל האדמה. זה היה מדהים. זה קרה פעם אחת ומאז אני לא מצליח לעשות זאת שוב.
– אתה נשמע קצת מבואס שזה לא קורה שוב.
– כן. אני מנסה ולא מצליח.
– יכול להיות שזו לא המטרה.
– מה הכוונה זו לא המטרה?
– שהמטרה אינה לרחף מעל האדמה.
– אז מה המטרה?
– אולי להמשיך לעשות את מה שאתה עושה. ללמוד, להתפלל, להתפתח. לפעמים תרחף, לרוב לא, וזה לא מה שמשנה.
הכף שבידו קפאה בחצי הדרך בין הסלטים שבוויטרינה לבין הפיתה. מבטו המופתע החל מתרכך ונעשה לחיוך שהתפתח לצחוק שמח. “שמע, זה פשוט נהדר שנכנסת לפה היום. עשית לי סדר בתוך הבלגן הזה של המחשבות והתסכול שאני מרגיש כבר חודש. ממש נסחפתי לרצון הזה לתחושת הריחוף. וואו, הריחוף זה לא מה שמשנה. גדול. לשים גם אמבה?”

תְּחִלָּתָהּ שֶׁל הַיְּצִירָה הַשְּׁמֵימִית
מִתְרַחֶשֶׁת מִדֵּי בֹּקֶר
שִׁדּוּר חוֹזֵר חָדָשׁ
לָרֹב נְפַסְפֵס אוֹתָהּ
מָה שֶׁלֹּא מוֹנֵעַ מִמֶּנָּה
לַעֲשׂוֹת זֹאת שׁוּב וָשׁוּב וָשׁוּב
מוֹפָע בַּשָּׁמַיִם
שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם
לֹא לְשֵׁם דָּבָר
אַף לֹא לְעַצְמוֹ
כְּשֶׁנַּסְכִּים נִהְיֶה עֵדִים
לֹא עֲבוּרֵנוּ
לֹא בַּעֲבוּר אַחֵר
לֹא לְמַעַן מַטָּרָה נָעֲלָה
אוֹ תַּחְתּוֹנָה
אוֹ אָז הַכֹּל מִתְאַרְגֵּן
בְּעוֹלָמֵנוּ הַפְּנִימִי
שֶׁהֲרֵי הַחִיצוֹנִי
עַל אַף מַרְאֵה עֵינַיִם מְתַעְתֵּעַ
כְּבָר מְאֻרְגָּן לוֹ

כל הזכויות שמורות © אפריל 2021
זהר וילסון, ישראל

פוסטים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

גלילה למעלה