.

מוזמנות ומוזמנים לקרוא ולהעמיק במחשבות ומאמרים שכתבתי במהלך השנים מתוך למידה והתנסות כמטופל ומטפל, בן והורה, נאהב ואוהב, כושל ומצליח, נראה ורואה. אני משלב דוגמאות וחוויות אישיות ותובנות לחיים בריאים בגוף ובנפש.

במאמרים (ובשירים) תמצאו את התייחסות שלי לתנועת הגוף והנפש ולעולם הטיפול הרגשי והרוחני.

בְּבוֹאֲךָ אֶל עֵץ הַתּוּת הֶעָנַק

צ'יף אינדיאני בא בימים יודע שכרונולוגית הוא אדם זקן. הוא יודע עוד דבר – קיימים רבדים נוספים שהם מעבר לכרונולוגיה. אנו מורגלים לחשוב שהחיים הם קו המתחיל בלידה ומסתיים במוות. כפי שאנו בני האדם הפסקנו לחשוב שכדור הארץ שטוח ולמדנו שהוא עגול (כן, אני יודע שיש כאלו הטוענים גם כיום שהוא שטוח), כך אולי מנקודת

קרא עוד

אִם תֵּלֵךְ יָחֵף

"שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ" אמר אלוהים למשה.התרגלנו לנעליים. הן מגנות על כפות הרגליים מלכלוך, כאב, ופציעות ומאפשרות לנו לנוע מהר יותר. הרבה יותר מהר, בקצב שמאפשר לנו לכבוש את האדמה. הנעליים מכתיבות לנו קצב שפעמים רבות מהיר מהקצב בו הגוף והתודעה שלנו היו רוצים להתנהל בו. כשאנו יחפים הקצב נעשה לאטי בהרבה. פחות מרחק, יותר תשומת

קרא עוד

תְּחִלַּת הַיְּצִירָה הַשְּׁמֵימִית

"תענוג לראות אותך. אתה נראה טוב. זורח," אמר לי הבעלים של דוכן הסביח. חייכתי בשביעות רצון מהולה במבוכה קלה. בתנועות אטיות ומדויקות כשל נזיר זן החל להרכיב את המנה. כף חומוס, כף סלט, רבע כף מלפפונים חמוצים, חצי ביצה, רבע תפוח אדמה, מעט מלח, חתיכת חציל קטנה. ושוב, בניית קומה נוספת בחלל הפיתה באותו סדר

קרא עוד

נפילות

האדם המודרני אינו יודע ליפול מבלי להיפגע. לרוב בנפילה האדם ישלח את הידיים קדימה והתוצאה עלולה להיות שברים במפרק כף היד, במרפק, ובכתף. כדי לבסס ביטחון תנועתי כדאי ללמוד עבודת רגליים כמו "שושנת הכיוונים" אותה נלמד בשיעור שבסרטון הזה. השיעור בנוי מהחלקים הללו: חלק א חימום: שבשבת, שבשבת על העקב, שבשבת על הכריות, הנעת הגוף

קרא עוד

מי אמר מסכה ולא קיבל

נכתב היום בעיתונות: "הממונה על המאבק בקורונה, פרופ' נחמן אש, אמר הבוקר (ראשון) בראיון בכאן ב' כי ישנה חשיבות נמוכה לעטיית מסכות באוויר הפתוח וכי אפשר לוותר עליהן. ואולם, לדבריו, כדי לא לעורר בלבול בקרב הציבור וכדי לנקוט משנה זהירות מפני התפשטות נוספת של התחלואה, בשלב זה החובה לעטות מסכות בכל מקום תיוותר בעינה." על

קרא עוד

יום הזיכרון השבור

זיו ציפה בכיליון עיניים לגיוס. "בא לי כבר להיות בצבא" הוא אמר.חיים ואני הסתכלנו עליו בפליאה. לשנינו היה ברור שמתגייסים רק כי חייבים.כמה חודשים לאחר מכן כבר היינו שלושתנו כל אחד בטירונות שלו.חיים בחיל האוויר, אני בחיל הים, וזיו . . . בהנדסה קרבית.הגורל סנכרן לשלושתנו יציאה באותה שבת. ישבנו בחדרו של זיו. מצב רוחו

קרא עוד

סופגנייה בכסא גלגלים

בילדותי היה לי חבר שגר בבניין סמוך לזה של משפחתי. זכור לי חג חנוכה אחד בו בצבץ ראשו מחלון חדרו וכשקלט אותי משחק במרפסת, קרא אליי, "בוא, אנחנו מכינים סופגניות". התייצבתי בביתו בתוך כמה דקות. אבא דובון, אימא דובה, ודובון ילד עמדו במטבח ביתם ליד סיר ענק מלא בשמן רותח. כן, חברי והוריו סבלו מעודף

קרא עוד

מי נמצא בפרטים הקטנים

לפני שנים רבות אבא שלי יצא לפנסיה מוקדמת. בעוד שחבריו הביעו חשש מפרישה מחיי העבודה, כולל הרגשות הנלווים של להפוך לבלתי נחוצים, אבי התענג על הזמן הנוסף שעמד לרשותו. הוא החל לצאת לטיולים בארץ ובעולם, לצלם, ולבלות יותר זמן עם בני משפחה וחברים. הוא גילה שאת מרבית ההנאה מספקים לו "דברים פשוטים": למלא טוטו, לצפות

קרא עוד

קפה על חשבון הבית

לפני כמה שבועות המתינה לי בתיבת הדואר גלויה עם הכיתוב: אנחנו loveat ורצינו להזמין אתכם לקפה של בוקר חינם – עלינו. רק בשבילכם. לקבלת הקפה, רק תגיעו עם הגלויה לבית הקפה שלנו. זה הכל. להפתעתי מרבית השכנים בבניין לא גילו התלהבות גדולה מההזמנה וזרקו את הגלויות אל פח הניירות שליד תיבות הדואר. למרות שאיני שתיין

קרא עוד

עזוב זה סתם בזבוז כסף

עברו שעתיים של נהיגה ולפנינו שעתיים נוספות. נכנסנו לתחנת דלק. בזמן שנתתי למכונית לשתות, תמר קנתה מיץ תפוזים. היינו לאחר שלושה ימים בהם הנחנו סדנת ניקוי מיצים מוצלחת בבית הארחה במדבר. היינו עדים לתהליכים שעברו שלושים איש ואישה. כל אחד והתהליך שלו: גמילה מסוכר, מלח או קפאין, הגילוי שתחושת רעב אינה קשורה לכמויות המזון, תגובות

קרא עוד

סבסוד מהטבע

הממשלה בישראל מסבסדת מזונות הפוגעים בבריאות אזרחיה כמו לחם לבן, סוכר, ומוצרי חלב תעשייתיים. זהר צמח וילסון מציע רעיון מהפכני לסבסוד בחסות הטבע. חינם ובריא. אנחנו חיים במדינה עם פיצול אישיות בנושאים שונים – מדיניים, כלכליים, וחברתיים. כחלק משאריות הסוציאליזם ההולך ונבלע בקרבו של הקפיטליזם, קיים בישראל סבסוד ממשלתי על מוצרי מזון שהוגדרו כמצרכי יסוד.

קרא עוד

העיקר שהילד יאכל בריא

ידידתי אביטל סבג היא מומחית לרפואה ותזונה טבעית ושפית יצירתית למאכלים בריאים וטעימים. לפני זמן מה פורסמה כתבה של אביטל אודות מאכלים בריאים לילדים. לאחר שאותה כתבה הועלתה גם לאינטרנט, החלה חגיגת הטוקבקיסטים (מפרסמי התגובות) שטענו שתיאוריה לחוד ומציאות לחוד – בחיים האמיתיים ילדים לא רוצים לאכול מזונות בריאים. הגדיל לעשות טוקבקיסט אחד שכתב שברור

קרא עוד

לקלקל ולתקן

כבר למעלה מעשור שאני עוסק בייעוץ בריאות ותזונה אינטגרטיבית הן בארה"ב והן בישראל. לעיתים אני נשאל אודות השוני בין חווית העבודה עם לקוחות אמריקאים לבין זו עם הישראלים. זה נכון, האמריקאי השמן "גדול" בהרבה מחברו הישראלי, מסעדות מזון מהיר נפוצות הרבה יותר בארה"ב מאשר בישראל, וירקות כמעט ואינם נוכחים כלל על שולחנו וצלחתו של האמריקאי

קרא עוד

חשבון הבנק של המזונות המועשרים

לקראת חג השבועות האחרון הוזמנתי להתארח בתוכנית הטלויזיה "ערב חדש". נושא הראיון היה האם חלב בריא או מזיק. כל תלמיד שנה א' בבית ספר למשחק יודע שעל הבמה אם אין קונפליקט אז אין עניין. על כן ארחו אותי בתוכנית כמייצג הבעייתיות שבחלב ואת הדיאטנית הקלינית אדוה לוי מבית החולים שיבא כמצודדת נלהבת בחשיבותו ובריאותו של

קרא עוד

שאובי הלחיים

תושב כפר קטן ונידח הגיע לגיל מאה. עיתונאית עירונית הגיעה אל ביתו הצנוע כדי לראיין אותו. לאחר שהזמין אותה לשבת בסלון, היא שלפה פנקס קטן ועט ואמרה לו "ספר לי בבקשה כיצד הגעת לגיל המופלג הזה." בעודו אומר לה שהסוד טמון בכך שהוא אינו מעשן, אינו שותה אלכוהול, ואינו מתעסק עם נשים, נשמע לפתע מהמטבח

קרא עוד

הנסיכה דינה יוצאת לקרב על חייה

בשיעור יוגה לפני שנים רבות המורה הכניסה אותנו לעמידת ראש לכמה דקות תמימות. את הזמן בו שהינו במהופך היא ניצלה כדי להקריא לנו מתוך הבהגאוואד גיטה, אחד מכתבי הקודש ההינדיים הפופולריים שנכתב בסביבות 2000 לפני הספירה. פירוש שמו של הספר הוא "שירת האל" והוא כולל פרקים בתיאולוגיה ובאתיקה. נתון לחסדיהם של המורה וכוח המשיכה לא

קרא עוד

לא על הלחם לבדו

בילדותי אחי ואני חלקנו כמה משימות פשוטות בניהול משק הבית. לרוב זה הסתכם בהשקיית הגינה או קניות במכולת השכונתית. היום, עם פריחתם של הסופרמרטקים הגדולים, קיימת התרפקות נוסטלגית על אותן מכולות שכונתיות ההולכות ונעלמות מן הנוף. אינני חסיד גדול של סופרמרקטים. המראה של אמא לשני ילדים קטנים הדוחפת עגלת קניות עמוסה בשמיניית בקבוקי קולה של

קרא עוד

הגבינה שהרימה להנחתה

לפני 17 שנים התנתקתי משידורי הטלוויזיה. ההתנתקות הזו התרחשה דווקא בניו יורק, דווקא בתקופה בה עבדתי כסופרוויזר במשרד פרסום. אולי זו קצת צביעות: הפרסומאי שקץ בפרסומות, אך האמת שגם התוכניות והמסרים שלהן כבר לא באו לי טוב. צפייה בטלוויזיה הרגישה כאילו חיברו לי כבל USB למוח ועכשיו מתכנתים אותי להיות נתין נאמן, כלומר צרכן בזבזן.

קרא עוד
Scroll to Top
דילוג לתוכן