כתיבה אישית וטיפולית על גוף ונפש, מתוך מחשבות, חוויות ותובנות שנולדו לאורך השנים במפגש עם אנשים, עם טיפול, עם תנועה ועם החיים עצמם.
כאן תמצאו סיפורים, שירים, התבוננויות ורשימות מהדרך — כאלה שנכתבו מתוך הקשבה, ניסיון ורצון לגעת במה שחי, מורגש ומשתנה.
ידיעה בעיתון על כך שהשף דיוויד בוליי (David Bouley) נפטר לפני כמה ימים החזירה אותי שלושים שנה אחורה לתקופה בה עבדתי במשרד פרסום בניו יורק. נשלחתי מטעם המשרד לאירוע שארגן אחד הספקים שלנו. פרט לבופה עשיר באוכל ומשקאות כול אחד מהמשתתפים קיבל בכניסה פתקית הגרלה. התמזל מזלי וזכיתי בכרטיס זוגי למחזמר עלובי החיים בברודווי ולארוחה
על הקשר בין הבת שלי שלא מעוניינת לדבר על הבוקר, איש עסקים שהפך לאמן רוחני, וקהילה אקולוגית בג'ונגל. הסרטון כולל תרגול קצר.
כשצוות חדשות 12 מצטרף למסע החלמה – ובחזרה מחכה מציאות שאי אפשר להתעלם ממנה צוות חדשות ערוץ 12 הצטרף אלינו למיזם של הבאת ניצולים ממסיבת נובה לריטריט החלמה ביער הסודי בקפריסין. תודה לכתבת רותי שילוני, לצלם דני שטרק, ולאיש הסאונד שמעון פריימן שהיו אתנו שם ברגעים הקשים והיפים והולידו כתבת טלוויזיה חשובה, יפה, ונוגעת. הרגישות
לפני 25 שנים חייתי בניו יורק ועבדתי בתפקיד שחייב אותי ללבוש חליפה. בכול יום כשנכנסתי הביתה בסיום העבודה הפעולה הראשונה הייתה להוריד את "התחפושת" ולשים עלי בגדים פשוטים ונוחים – לרוב טי שרט ושרוואל. באותה תקופה נכנסתי לקשר זוגי עם סטודנטית לעיצוב. מתוקף מקצועה לעתיד, טעמה האישי האלגנטי, והיותי בן הזוג שלה היא ניסתה שוב
ביום כיפור האחרון הנחיתי ערב של הקשבה וסליחה במרחב היער הסודי בקפריסין. הבעלים של המקום שמו יוני והוא חבדניק. יוני סיפר שכשהיה נער התארח בברוקלין בתקופת חגי תשרי ועמד להשתתף באירוע יום כיפור הגדול בבית של הרבי מליובאוויטש, אירוע עם אלפי משתתפים שהוא פסגת הפסגות עבור חסיד צעיר. בבוקרו של החג מבשרים ליוני שיש קהילה
חזרתי הביתה אחרי שלושה ימים בבית חולים ברזילי באשקלון. התנדבתי שם בהגשת עזרה ראשונה נפשית בעקבות מתקפת החמאס של ה-7 באוקטובר 2023. אשקלון מטווחת מאוד. היו גם פגיעות ישירות בבית החולים בימים בהם הייתי שם. עכשיו אני בבית, ביישוב לא מטווח הרחק מאשקלון, עם זאת המוח ממשיך לשמוע פיצוצים ואפילו להרגיש הדף. את השבת פיניתי
ימים של תמיכה נפשית ראשונית בבית החולים ברזילי באשקלון תחת אש מתקפת 7 באוקטובר 2023.זה היום השלישי שבו אני מתנדב כפסיכותרפיסט, מעניק תמיכה נפשית ראשונית לפצועים, למאושפזים ולבני משפחותיהם בבית החולים ברזילי באשקלון – עיר מטווחת. קבלת הפנים שלי שלשום, כחלק מתהליך הקליטה לצוות, הייתה ריצה למיגונית. עמדנו שם כשמעלינו חלפו טילים, ופיצוצים נשמעו קרוב
פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. – דברים פרק ה פסוק ד הבחנתי בו על רחבת הריקודים. נראה כבן ארבעים וקצת. בירה ביד אחת, סיגריה בשנייה. נענע את ראשו לצלילי המוזיקה. התלבט האם להתמקם על ארבעת המרצפות עליהן עמד או לזוז לנקודה אחרת. איש נאה עם פנים המביעים כאב שסוגר אותו בכלוב של
היה לי יום לא משהו. חוסר חשק וחולשה שהלכו ונשרכו איתי. אל מדיטציית הבוקר היומית התיישבתי רק אחר הצהריים. לא שהייתי מאוד עסוק. לא היה רצון. בעת המדיטציה הופיע ההר ואתו התהייה מה הייתה ההתמודדות הקשה ביותר בזמן שישבתי עליו. לפני שלושה חודשים עליתי כחלק מטקס לארבע יממות על הר במדבר. סימנתי מעגל והתיישבתי בתוכו
בכל פעם שמבקשים ממני לכתוב או להסביר תיאורטית על ציקונג, אני מהסס לעשות זאת. הרי ניתן לבצע חיפוש בגוגל/ויקפדיה ולקרוא מלא דברים על ציקונג מפי אנשים מבינים ומשכילים ממני.תרומתי הקטנה היא לחלוק מעט מהתובנות/חוויות האישיות שלי. בעיקר אני נהנה מהחַיּוּת (vitality) המצויה בגופי במהלך היום כתוצאה מהתרגול. יש כוח, זרימה, תנועתיות המגיעים מבפנים. זה מאוד
פעם הייתי אדם של לילהער בחושךישן באורביליתי מדי לילה במועדוני תל אביבשלא היה טעם להגיע אליהםלפני אחת או שתיים לפנות בוקרוכשעברתי לניו יורקלחברים ולי היה שם במשך חמש שניםקו מסיבות סוערותהחיים התחילו שעות לאחר רדת החשכה בעשור האחרוןנעשיתי אדם של בוקרנהנה להתעורר מוקדםלפעמים מקדים את הזריחהלפעמים פוגש אותהמקיים טקס של כמה דקותעם הפנים מזרחהנהנה מהריגוש
"אל תרכיבו משקפיים/לא קודרות ולא שמחות/הסתכלו נא בעיניים/בעיניים פקוחות" כתב אלתרמן. אותה מציאות (אם אפשר לכנות זאת כך) תיחווה אחרת על ידי אנשים שונים. שני אנשים יכולים להיות באותה המסיבה כשהאחד נהנה והשני משתעמם (למרות שביום אחר היה עשוי ליהנות ממנה). לפיכך ניתן להבין את האמירה שאם אתה משועמם או סובל, הבט פנימה. עם זאת
אחרי שחזרתי ממסע החזון במדבר אנשים פנו אלי עם שאלות רבות.לא היית רעב ארבעה ימים ללא אוכל?לא היית צמא ארבעה ימים ללא מים?לא היה לך חם מהשמש ללא מחסה?לא היה לך קר בלילה?לא פחדת שם לבד על ההר?לא היה לך משעמם ארבעה ימים רק לשבת בנקודה אחת בלי טלפון, בלי ספר, בלי עט ומחברת? להפתעתי
בשבוע שעבר הגעתי למדבר להשתתף בויז'ן קווסט – מסע חזון בו עולים לשבת על הר בהתבודדות ללא מחסה, ללא מזון, וללא מים לפרק זמן של בין יממה לארבע יממות. רחוק למטה בעמק נשארת קבוצת תומכים אותה מוביל איש הרפואה תומר פיין. תפקידם להחזיק אנרגיה בכמה ממדים עבור היושבים למעלה. הם שרים עבורנו, הם אוכלים ושותים
יש לי חבר שעבד כמשכין שלום באזורי מלחמה בעולם. בתקופות בהן לא היה בנסיעות ושהה בסביבה הביתית והבטוחה סבל מהתקפי חרדה. כשבמסגרת עבודתו הסתובב בערים מופגזות, נסע באזורים ממוקשים, ועבר במחסומים מאוישים על ידי חיילים עוינים, החרדות היו נעלמות לחלוטין.במסגרת עבודתי אני פוגש גברים שבמצבים לחוצים בעבודה או בחיים, כולל מצבי חירום, מתפקדים באופן מיטבי,
מתוך פוסט שכתבה אהובתי לינאי. בחודש שעבר היינו בחופשה נפלאה של תשעה ימים בסיני. זו הייתה חופשה נהדרת שאפשרה לזהר ולי קצת זמן יחדיו. אני יודעת שנשמע שיש כאן סתירה – מצד אחד חופשה של תשעה ימים ומצד שני מעט זמן זוגי. הסיבה: זו הייתה חופשה ממשפחתית מרובת משתתפים כולל אמו ובתו של זהר ואחותו
בחרו דפוס, התנהגות, או התנהלות שלכם שאינכן או אינכם גאים בו.שאתם מתבאסים ממנו. אפילו מתביישים בו. עושים מאמצים להסתיר אותו.הפליגו אחורה בזמן. אחורה. ועוד אחורה.עד הילדות.פגשו את ההתנהגות הזו כשהייתם ילדה או ילד. קטנים. פצפונים.ההתנהגות הזו לא צצה לשווא.היה לה תפקיד.היא הייתה כלי ההגנה היחידי שלכם בתור ילדים בסיטואציות מורכבות.כיום בתור מבוגרים היא לא מצטיירת
אי הבנות מחריפות מהתמקדות בצדדים. מריבות מלובות משיח הנסוב סביב הצד שלי הצד שלו. רגיעה, הבנה, וריפוי לרוב אינם מגיעים מהכתרת הצד הצודק. פגיעות רבות אינן נגרמות על יד האחר אלא כתוצאה מהדינמיקה בין האוהבים, זו שהפכה אותם לצדדים. דינמיקה זו שופכת אור על החלק המוסתר אצל כל אחד מהשניים, על החושך הנוכח עוד מהילדות,
