.

בתקופת הקורונה זקני הלך והתארך. זו לא הייתה החלטה מודעת. זה קרה, זה התאים, ושיתפתי פעולה. הרגיש טוב ונעים ונכון. הגיע לאורך שנע על הספקטרום שבין מכובדות לפראות. לאורך עשורים זקני מתארך ומתקצר, פעם ועוד פעם ועוד פעם. תמיד מתוך בחירה, מודעת או שלא מודעת. כמעט תמיד. בארץ רחוקה לפני מעל לעשרים שנה אמרו לי

קל ליפול לתחושת קורבנות כשאנו רחוקים מעצמנו. כשאנו בעיקר בראש. הלב על השתק. הציר ראש-לב סגור לתנועה. דמות סמכותית, פנס כחול מהבהב, וסרט צהוב מורים לנו להתרחק. בין אם נהיה ממושמעים ונתרחק או נמרה את פיו ונישאר להציץ, ניוותר רחוקים מעצמנו. בעזרת מודעות לרגע מתאפשר לנו להשתמש ברגע ההווה כנתיב ישיר, מהיר, וחוויתי אל חומר

במרבית פגישותיי עם מטופלים את קירות החדר מחליפים עצים. פקאן, שסק, רימון, ואלון. במקום רצפה תחת כפות רגלינו אדמה. התקרה שמיים. השמש, הרוח, החיות, והצמחים מקרינים את השיח הפנימי. חתולים, מיני ציפורים, ברווז, וארנבים צצים בדיוק בזמן. הריפוי המהיר ביותר מתרחש כשאנו עוצרים ושמים לב למופע הגדול שבתוכנו. שֵׁב בִּמְקוֹמְךָעֲצֹם עֵינֶיךָחָדַל לָנוּעַזֶה רַק נִדְמֶהלְלֹא תְּזוּזָה

הנעורים הם יסוד האש. כיוון דרום. שעת הצהריים. הקיץ. זאב הערבות – החיה המכפכפת, זו שמנחיתה עלינו מכות, מכות שבאות להעיר אותנו כשאנו מזייפים. אם נמשיך לזייף, המכה הבאה תהה חזקה יותר, כואבת יותר. המכות הללו מתייחסות לבחירות שלנו שאינן מטיבות עמנו. למשל אדם המזניח בריאותו ואכילתו מחפירה עשוי לקבל מזאב הערבות מחלת מעיים טורדנית

זהר אהוב,תודה על שנתיים של נוכחות אוהבת,הזנה, השקעה, לימוד והתפתחות.בהערכה ואהבה ענקית,בוגרי תכנית האקומי למטפלים2020-2022 היום הגיעו לסיומן שנתיים בהן הייתי אסיסטנט בצוות התמיכה בתלמידי תכנית האקומי למטפלים. הייתה זו זכות גדולה ללוות נשים וגברים סקרנים ואמיצים המגיעים מעולמות הטיפול (פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מנחים, ועוד) ובחרו לשוב וללמוד שיטה טיפולית ייחודית, עם אופן עבודה

“אני מרגישה שאני כישלון” היא אומרת לי בעיניים מושפלות. היא בשנות הארבעים לחייה, נאה ומקרינה חביבות ורוך. אני מציע לה שנעמיק אל החלק שבו היא חווה עצמה ככישלון. היא מסכימה. אני מנחה אותה לעצום עיניים, לחוש את משענת הספה תומכת בגבה, להרגיש את נשימותיה בדיוק כפי שהן, ולשים לב לחלק הזה שרואה בה כישלון. ראשה

כשאנו חווים קושי בחברת אנשים, אנו עשויים לחוש חוסר נוחות בגוף, ברגש, ובמחשבות. לא תמיד אנו ערים לקושי הזה. אפשר להיבלע לתחושות גופניות לא נעימות, לשתיקה המעידה על קיפאון, לתנועה חסרת מנוח, למחשבות טורדניות, ולתחושת ערך עצמי נמוך מתובלת מדי פעם עם השוואתיות לאחרים.קושי בחברת אנשים עשוי להעיד על דפוסי ההתקשרות שלנו – אולי נטייה

דילמת ביטחון לעומת חופש מתחילה הרבה לפני התהיות על חרויות הפרט אל מול ביטחון המדינה (מתוך הנחה אופטימית שהאזרחים הם המדינה). זוהי סוגיה שעוסקים בה בעיקר הורים המעוניינים בהורות מודעת ומבוגרים שעד היום מופעלים מתוך פצעי ילדותם. דוגמה מוכרת למגבלה מיטיבה היא גג בית ספר המשמש למשחקי הילדים בהפסקות. הגדר המקיפה את הגג לא רק

סביבה משפחתית בריאה מטפחת אצל הילד שתי יכולות משמעותיות שעל פניו מנוגדות זו לזו. האחת: פיתוח עצמאות. לאט ובבטחה להרגיש בנוח כשאימא או אבא רחוקים כמה מטרים ממנו, לאחר מכן כשהוא משחק בחדר או בסלון ואחד ההורים מכין ארוחה במטבח, ובשלב הבא גם בלעדיהם, כשהוא בגן או עם מבוגר אחראי אחר או בחברת ילדים. השנייה:

כיצד מגשרים על פערים עם האנשים הקרובים ביותר אלינו? אין הכוונה לפערי השקפה פוליטיים למשל. הללו אינם בהכרח משפיעים בפועל על ההתנהלות הפרקטית בבית, שהרי גם ליכודניקים וגם יש-עתידניקים זקוקים לשירותים נקיים ואוכל במקרר. אך מה אם היא רוצה את הקירות בצבע טורקיז והוא שמרן של קירות לבנים? או האחד רוצה כלב והשני חתול? לרוב

כאב עמוק עשוי להוביל לפגיעות עצמיות כמו אלו המתוארות בשיר. על פי רוב התמכרות היא דיכאון סמוי, דיכאון שפחות ניתן לשים לב אליו משום שהאדם שחווה אותו ממשיך לתפקד “כרגיל.” הצעד הראשון הוא ההכרה בכאב. לאחר מכן אפשר להתחיל להתייחס ולטפל, עדיף לא לבד – הקשר עם אדם נוסף (בן זוג נוכח, חבר מכיל, מטפל)

אחת הסיבות שאני בוחר פעמים רבות לשבת עם מטופלים בחוץ היא החיבור לאדמה. יש בה משהו מקרקע. משהו שמסייע בעשיית סדר בדברים בתוך הנפש. לא פעם ולא פעמיים הניתוק מעצמנו הוא ניתוק מאדמה – פיזית וסימבולית. אֵינֶנּוּ מִסְתַּדְּרִים עִם אֲדָמָהבּוֹצִית חוֹלִית מְלַכְלֶכֶתצִמְחִיָּה וְדֶשֶׁא אֵינָם צוֹלְחִים לָנוּאָז אָנוּ מְכַסִּים אוֹתָהּבְּאַסְפַלְטאָקֶרְשְׁטֵיין בִּשְׁלַל צוּרוֹתדֶּשֶׁא סִינְטֵטִי אֵינֶנּוּ מִסְתַּדְּרִים עִם

כולנו ברמה זו או אחרת מנוהלים על ידי חוויות מן העבר. עשויים אנו למצוא עצמנו בוחרים בעל כורחנו באסטרטגיה ששירתה אותנו בעבר (אולי אף אפשרה לנו לשרוד מקרי קיצון או אירועי ילדות), אך כיום לא רק שכבר אינה מסייעת לנו אלא שהיא אף פוגעת בנו. מֻרְגָּלוֹת הַבְּרִיּוֹת לְהָגִיבמִתּוֹךְ נַגְמָ”ש חֲוָיַתגַּב לַקִּיר נִצְחִיתמַהֵר לְלֹא בְּחִירָהמִן הֶעָבָר

שושלת אינה רק שמה של סדרת טלוויזיה משנות השמונים או שורה של שליטים השייכים לאותה משפחה, הנמשכת במשך דורות רבים. שושלת היא גם סדר ההשתייכות המשפחתית לאורך הדורות, הידוע גם בשם המפואר אילן יוחסין. על פי רוב אותו אילן יוחסין אינו נחווה בחיי היומיום כפאר והדר. פעמים רבות שושלת קשורה בכאב ובסבל העוברים מדור לדור,

זוכרים את הימים בהם נהגנו לצלם במצלמה עם פילם? מאוכסנת אצלי כמות ענקית של תמונות פיזיות, כשהצעירות שבינן כבר בנות עשרים שנה.בעבר עשיתי מספר ניסיונות צמצום, לעבור על התמונות ולזרוק כאלו שאינן משמעותיות או כאלו שחוזרות על עצמן. בכל הניסיונות כשלתי – התקשיתי להיפטר מתמונות מסיבות שונות – זוויות צילום, נופים, אנשים, ובמילים אחרות: תקיעות.אהובתי