לפני שנים רבות פגשתי אישה ששבתה את ליבי.
בדייט הראשון היא אספה אותי על האופנוע שלה, שייטנו יחד ברחובות העיר.
בדייט השני היא סיפרה לי שהיא כמו פרפר — נהנית מהצוף של כל פרח עד שהוא מתרוקן, ואז עוברת אל הפרח הבא. לדבריה, זה קורה בערך שלושה שבועות אחרי תחילת הקשר.
הרגשתי איך הלב שלי נסגר.
הבנתי שהיא תעבור הלאה, גם אם אני ארצה להישאר.
כאב לי.
ובכל זאת, אמרתי לעצמי: עדיף לחתוך עכשיו מאשר להיפגע אחר כך.
באותו ערב התקיים מפגש של מעגל הגברים שהשתתפתי בו — קבוצה שנפגשה אחת לשבועיים.
ישבנו במעגל, חברים שיתפו, ובתחילה לא ראיתי טעם לדבר. הרי קיבלתי החלטה ברורה.
אבל כעבור שעתיים, אחד החברים הסתכל לי בעיניים ואמר:
"אתה שקט מדי היום. מרגיש שמשהו יושב עליך."
שיתפתי. סיפרתי. והוספתי שאין פה באמת דילמה — אני יודע שנכון לי להתרחק ממנה.
ואז אחד מהם אמר:
"אני לא בטוח שהבנת את מה שהיא ניסתה לומר.
היא לא אמרה 'אני אעבור הלאה'.
היא אמרה: עוד לא פגשתי גבר שגרם לי להישאר אתו מעבר לשלושה שבועות."
וכל שאר החברים הנהנו.
הדברים שלהם פתחו לי מבט אחר.
לקחתי סיכון, נשארתי בקשר —
ובסופו של דבר היינו יחד כמה שנים.
למדתי, התפתחתי, התבגרתי.
הקשר הזה שינה לי את החיים.
תודה למעגל ההוא.
גם היום, שנים רבות אחרי, אני עדיין חלק ממעגל גברים שנפגש אצלי בחצר, סביב מדורה.
הלילה. האש. החברים.
השיתוף. ההקשבה.
המבט האחר, שמאפשר לי לראות את עצמי מזוויות שלא הייתי רואה לבד.
להיות חלק ממעגל גברים זה לא רק לדבר –
זה להיות מובן.
זה לקבל מראה, תמיכה, שיקוף רך או מטלטל, חוכמה גברית עמוקה.
זה לדעת שאתה לא לבד במסע.
לפרטים אודות מעגל גברים
