החיים יודעים לתזמן מפגשים ואירועים בצורה שמרגשת אותי כל פעם מחדש.
נסעתי להנחות כמה סדנאות על וויסות וחוסן, ובין לבין לקחתי איתי ספר לקריאה "מזל קטן" של הסופרת הארגנטינאית קלאודיה פיניירו. ספר חזק, שמספר על אם שנוסעת עם בנה הקטן וחברו ברכב, שנתקע לפתע על מסילת רכבת. היא מצליחה לחלץ את עצמה ואת בנה, אך הילד הנוסף נשאר ברכב, והרכבת שועטת לעברם… הרכב ננעל, כל הניסיונות שלה לשחררו לא מצליחים, והרכבת פוגעת ולוקחת איתה את הילד. סצנה קשה ומטלטלת.
בסיום אחת הסדנאות ניגש אליי אדם ושאל אותי אם אני יכול להעביר סדנאות עבור נהגי רכבות. הסתקרנתי ושאלתי אותו אם הוא בעצמו נהג רכבת. הוא הנהן ואמר שכן – לפני עשרים שנה נהג ברכבת שפגעה באדם שקפץ למסילה. הוא כבר שנים בתפקיד אחר ברכבת ישראל, אבל החוויה הזו חקוקה בו. ואז הוא סיפר שיש לא מעט נהגי רכבות שחוו מצבים דומים – אנשים שמתאבדים על הפסים או מנסים, ונהגים שנושאים איתם את המשקל הזה לאורך חייהם.
אמרתי לו שאשמח כמובן להנחות סדנאות לנהגים או לכל מי שצריך תמיכה. ואז חייכתי ואמרתי לו: "תראה איזה ספר אני בדיוק קורא עכשיו." הראיתי לו את "מזל קטן," שמתאר את הסיפור על הרכבת שפוגעת ברכב ובילד – והצירוף מקרים הזה היה כמעט בלתי נתפס.
זה הזכיר לי את מורי וחברי משנות התשעים בארה״ב, ג'ושוע רוזנטל, שכתב ספר בשם Serendipity. בספר הוא מתאר את התופעה המופלאה של צירופי מקרים "משודרגים" – רגעים שבהם החיים מסדרים לנו חיבורים מפתיעים בעלי משמעות. ויותר מזה, Serendipity מתאר איך אפשר להזמין לחיים עוד ועוד צירופי מקרים מועילים ותורמים, בעזרת תשומת לב ותרגול מסוים.
המפגש הזה עם נהג הרכבת, בדיוק כשאני קורא ספר על תאונת רכבת, היה בשבילי תזכורת חיה לכך שצירופי מקרים הם לא רק “מקריות” – אלא שער קטן למשהו עמוק בהרבה.
בתמונה: קלודיה פיניירו משתפת בעמוד האינסטגרם שלה את הפוסט שכתבתי – רגע שבו ספר, מציאות וסיפור אנושי נפגשים וחוצים גבולות.
