זהר וילסון

חוויה מתקנת בפנמה

התבוננויות – רשימות מהדרך

בילדותי ונעוריי לא השתתפתי במשחקי כדור ולא ניסיתי גלישת גלים. אל הכדור לא ידעתי כיצד לגשת והרגשתי כאילו יש לי חורים בידיים וברגליים. כשחבר'ה מהכיתה החלו לגלוש גלים לא עלה על דעתי לנסות. ויתרתי מראש.

עשרות שנים לאחר מכן אני מוצא עצמי על חוף ים קסום בפלאיה ונאו, פנמה, מנחה ריטריט ריפוי ללוחמים שחלק מהפעילויות בו הן גלישת גלים ופוצ'יוולי – משחק דמוי כדורעף שמשחקים עם כול חלקי הגוף חוץ מהידיים.

הבנתי שהפעם הימנעות אינה אפשרות. הגעתי עם כולם אל שיעור הפוצ'יוולי שהחל עם תרגילי ריצה אל הכדור כדי לתפוס אותו לפני האחרים, דבר שהפך להסתערות בחול. לראייה: התמונה עם הבעת הפנים המוזרה שלי בתוך גוש אנשים על החול.

למדנו לנגוח נכון עם הראש ולבעוט בצורה מדויקת עם כף הרגל. תרגלנו בזוגות והחשש שלי שהראש והרגל לא יצליחו לפגוש את הכדור התבדה לחלוטין. לאחר מכן שיחקנו בקבוצות קטנות באווירה חברית ומפרגנת בה לכול אחד היה מקום – ריפוי לילד שהיה בטוח שלא ייבחר לאף קבוצה.
למחרת בשיעור גלישת הגלים הנוכחות וההסברים הנעימים, ברורים, ומעודדים של המדריכים עשו את הבלתי ייאמן (בראשי) – להצליח להיעמד על הגלשן כבר בשיעור הראשון.

תודה למדריכי בתי הספר לפוצ'יוולי וגלישה Footvolley Venao, Shokogi, ו-Kahuna על ההתגייסות והנדיבות עבור הלוחמים ועל שתי חוויות מתקנות אישיות שלי. כה פשוט, כה עמוק.