טנק, אמבולנס, בניין הרוס, או פמוטים לשבת.
אני רואה את זה קורה שוב ושוב –
דרך הידיים, לפני שיש מילים.
לא דרך שיחה.
דרך אדמה.
בעמותת כפר מעבר אנחנו פוגשים לוחמים שמגיעים לסמינרים של שלושה ימים – מרחב מעבר מהקרב חזרה אל החיים.
אחת הפעילויות בסמינר היא סדנת יצירה מן האדמה.
אנחנו מביאים כמה סוגי אדמה כמו אדמת מדבר וחמרה – יחד עם חרסית ונייר גרוס. הלוחמים מסננים את האדמה מאבנים קטנות, מוסיפים מעט נייר גרוס שהושרה במים וקצת חרסית, ויוצרים עיסה.
מתוכה – יצירה.
זו לא סדנה “אומנותית” במובן הרגיל.
זו סדנה של מגע.
של חזרה לחומר.
של ירידה מהראש – אל הידיים, אל הגוף.
מהרגע שהסדנה מתחילה, החדר מלא חיים:
פטפטת, צחוקים, קריאות –
“תראה מה אתה עושה”,
“וואי איזה קטע”,
כולם עם כולם.
ואז, לאט לאט –
קורה משהו שקט ויפה.
כל אחד שוקע ביצירה שלו.
המילים מתמעטות.
הצחוקים נרגעים.
נוצר שקט.
לא שקט מביך – שקט מלא.
אין צורך לדבר.
כל אחד עם עצמו, עם האדמה, עם מה שמבקש להיווצר.
מבחינה טיפולית, משהו בעבודה עם אדמה מאפשר ויסות שאין בו מאמץ.
הידיים פועלות, הגוף נרגע, והחוויה עוברת דרך תחושה ולא דרך סיפור.
בלי לבקש “לדבר על מה שהיה”, משהו ממה שהיה מוצא דרך החוצה.
לפעמים בצורה סימבולית, לפעמים בצורה בוטה וישירה.
וכך, בלי לכפות עיבוד, נוצר מרחב שבו אפשר פשוט להיות –
ולהתחיל לחזור.
ובסוף – יש גם משהו מוחשי.
משהו שאפשר לקחת הביתה.
לאישה, לילדים, לבית.
תזכורת פיזית למסע.
יש מי שעושה כד,
יש מי שמכין מאפרה,
יש מי שיוצר פמוטים או אובייקט פשוט.
וכל יצירה – היא סיפור.
עם הזמן שמנו לב לעוד דבר עמוק:
מה שהלוחמים בוחרים ליצור משתנה בהתאם לקרבה שלהם ללחימה.
לוחמים שמגיעים אלינו ממש ימים או שבוע אחרי יציאה מהשטח –
היצירות נראות אחרת.
לא תמיד “שימושיות."
לפעמים – ישירות מהשדה:
דחפור שהורס בית בעזה.
כלי לחימה.
בניין פגוע, נוטה לקרוס.
ואפילו – גוש צואה, כמו זה שנשאר בשטח.
בלי פילטר.
בלי עידון.
האדמה מדברת.
ואפשר ממש לראות, דרך הידיים והחומר,
כמה זמן עבר מאז שהגוף והנפש יצאו מהלחימה –
וגם כמה הם עדיין שם.
העבודה הזו מאפשרת לנו בסמינר
להעמיק לא רק דרך שיחה וניתוח,
אלא דרך הגוף, התחושה, החומר.
וזו תזכורת בשבילי –
שלא תמיד צריך מילים.
אדמה.
ידיים.
ושקט.
לפעמים אני חושב כמה מעט מקום יש לנו בחיים הבוגרים
פשוט לגעת בחומר,
ולתת לידיים להגיד
את מה שאין לו עדיין מילים.
מסקרן אותי מה עוזר לאנשים לחזור לעצמם –
בלי הרבה מילים.
בתמונות: יצירות של הלוחמים, פמוטים שזאק מהצוות שלנו הכין, וקופלרה (כלי טקסי לטיהור עם שרפים) שאני הכנתי.
