על הטוב שמתברר לפעמים רק בהמשך, ועל האיחול שיהיה לנו גם טוב שמרגיש טוב כבר עכשיו.
לא כל דבר שהוביל אותנו למקום טוב, או שבסופו של דבר עשה לנו טוב, הרגיש טוב בזמן שהוא קרה.
לפעמים משהו שאנחנו מאוד רוצים לא קורה. אנחנו לא מתקבלים לעבודה שקיווינו לה. קשר מסתיים. תוכנית שבנינו מתפרקת. מישהו אומר לנו לא. הגוף מכריח אותנו לעצור דווקא כשאנחנו רוצים להמשיך.
באותו רגע אין שום סיבה שזה ירגיש טוב. זה יכול להרגיש כמו אכזבה, החמצה, כישלון או כאב.
ורק אחר כך, לפעמים הרבה אחר כך, אנחנו רואים משהו שלא יכולנו לראות בזמן אמת. העבודה שלא קיבלנו הובילה אותנו למקום שהתאים לנו יותר. קשר שהסתיים הכריח אותנו לראות משהו חשוב על עצמנו. תוכנית שלא יצאה לפועל פתחה דלת אחרת. עצירה שנכפתה עלינו עזרה לנו להבין כמה התרחקנו מהגוף או מעצמנו.
אני פוגש את זה גם בעבודה שלי.
לפעמים בתרגול צ׳י קונג עם הגוף דווקא תנועה שפחות נעימה לנו פוגשת בדיוק את המקום שבו אנחנו מוגבלים. לפעמים זו הגמישות, לפעמים החוזק, לפעמים היכולת להישאר עוד רגע עם תחושה שלא נוחה לנו. התרגול יכול להיות מאוד טוב עבורנו, גם כשהוא לא מרגיש מתוק באותו רגע.
גם בתוך מפגש טיפולי משמעותי זה קורה. לפעמים צריך לגעת במקום שכואב, מביך או מפחיד לפני שמשהו מתחיל להשתחרר. ובסמינרים עם לוחמים אני רואה לא פעם איך הרגע שבו מישהו מפסיק להחזיק הכול בפנים ומרשה לעצמו לומר בקול משהו שקשה לו לומר, הוא רגע לא פשוט בכלל, ודווקא ממנו מתחילה לפעמים תנועה חדשה.
הרבה מהדברים שלימדו אותי הכי הרבה בחיים לא היו מתוקים בזמן שקרו. חלקם דרשו מאמץ, חלקם כאבו, וחלקם קיבלו את המשמעות שלהם רק הרבה אחר כך.
אני לא רוצה לוותר על מה שלמדתי מהם, וגם לא על היכולת לפגוש קושי. יש דברים שלא הייתי בוחר לעבור שוב, ובכל זאת אני יודע שהם שינו אותי, לימדו אותי והעמיקו אותי.
ובאותה נשימה, יש בי גם רצון שהדברים לא תמיד יצטרכו להיות כל כך קשים. שיהיו גם דרכים פשוטות יותר, קלות יותר, נעימות יותר. שלא כל תובנה תצטרך להגיע דרך משבר, ולא כל שינוי דרך כאב.
ואולי בגלל זה אני אוהב את התוספת הזאת לברכת השנה החדשה: לא רק שנה טובה, אלא שנה טובה ומתוקה.
הרבי מליובאוויטש הדגיש את ההבדל הזה. טוב יכול להיות גם כזה שמתברר לנו רק בדיעבד. כשמוסיפים "מתוקה", זו לא בקשה לבטל את הקושי או לוותר על מה שאפשר ללמוד ממנו. זו בקשה שהטוב יהיה גם גלוי. שנוכל להרגיש אותו כטוב כבר בזמן שאנחנו חיים אותו.
לא במקום הטוב שמגיע דרך אתגר, אלא בנוסף אליו.
שיהיו גם חיבורים שנרגיש בהם בבית בזמן שהם קורים. תרגול שגם מחזק וגם נעים. שיחה עמוקה שגם מביאה הקלה. מפגש שמלמד אותנו משהו בלי שנצטרך לעבור קודם דרך סערה גדולה. ימים שפשוט טוב להיות בהם.
אז השנה אני מאחל לכולנו לא רק שנה טובה.
שנה שבה נוכל ללמוד גם מהקושי, וכשהוא יבוא נדע לפגוש אותו.
אלא שנה שבה הרבה מהטוב יהיה גלוי, מורגש ונעים כבר בזמן אמת.
שנה טובה ומתוקה.
בתמונה: תשליך גרסת הצ'י קונג.
ערב ראש השנה כ״ט באלול תשפ״ו, 11 בספטמבר 2026
