שני שירים שאסור לי לא לאהוב

לכבוד יום הולדת 80 לשלום חנוך – וידוי קטן על "מאיה", "Angie", ועל התחושה המוזרה של להיות קצת שונה בטעם.

שלום חנוך חוגג 80, וזו קודם כול הזדמנות להגיד מזל טוב.

אני מאוד אוהב את שלום חנוך. יוצר נהדר, שהמוזיקה שלו מלווה אותי כבר המון שנים. הייתה לי גם הזכות, כנער בשנות ה־70, לראות אותו עם להקת תמוז בהופעה בצמח, על הכינרת. אני זוכר את זה כחוויה נהדרת.

ועכשיו, לכבוד יום ההולדת ה־80, יש סביבו לא מעט חגיגות ומצעדים. כאן 88 כבר שידרו מצעד של 30 מהשירים האהובים שלו, ובגלגלצ עדיין אפשר להצביע למצעד שירי שלום חנוך, שישודר בקרוב. במצעד של כאן 88, "מאיה" הגיעה למקום ה־21.

וכל זה הזכיר לי שיש לי וידוי.

יש שני שירים מאוד מאוד אהובים שאני לא אוהב. אחד הוא "מאיה" של שלום חנוך, והשני הוא "Angie" של הרולינג סטונס.

וזה קצת כמו חילול הקודש.

כי אני מאוד אוהב את שלום חנוך, ומאוד אוהב את הרולינג סטונס. אני גם אוהב לא מעט מהשירים השקטים והרגישים שלהם. אבל שני השירים האלה – משהו בהם ממש לא נעים לי.

נדמה לי שזה אפילו יותר הלחן מאשר המילים. יש משהו בלחנים של שניהם שמעורר בי אי־נעימות שאני לא ממש יודע להסביר. ואיכשהו, באוזניים שלי, יש ביניהם גם משהו דומה.

בדרך כלל אני מעדיף לשתוק בעניין הזה. יש דעות שפשוט לא בטוח שכדאי להסתובב איתן בחוץ.

אבל היום, במפגש עם כמה מתלמידי הצ'י קונג שלי, העזתי לצאת מהארון ואמרתי את זה בקול.

מישהי אחת אמרה: "טוב, את מאיה אני יכולה להבין שאתה לא אוהב. אבל אנג'י? אנג'י אני מאוד אוהבת."

לרגע שמחתי. הנה, לפחות בעניין של "מאיה" אני לא לבד.

ואז מישהי אחרת צחקה ואמרה: "אני דווקא יכולה להבין למה אתה לא אוהב את אנג'י. אבל מאיה? מאיה אני אוהבת."

אז התברר שיש לי שותפה לכל אחד מהשירים בנפרד – אבל לא לשניהם יחד.

נו טוב. כנראה ששייכות בנושא הזה אני כבר לא באמת אמצא. לא כשמדובר בחילול קודש כזה.

בתמונה משמאל לימין: זיו איתן ז"ל, חיים סרוסי ואני – השלישייה שהלכה יחד להופעה של תמוז בצמח בשנות ה־70.

ספטמבר 2026