IMG_20220203_163319
Picture of זהר וילסון

זהר וילסון

חיפשתי חופש

אחרי שחזרתי ממסע החזון במדבר אנשים פנו אלי עם שאלות רבות.
לא היית רעב ארבעה ימים ללא אוכל?
לא היית צמא ארבעה ימים ללא מים?
לא היה לך חם מהשמש ללא מחסה?
לא היה לך קר בלילה?
לא פחדת שם לבד על ההר?
לא היה לך משעמם ארבעה ימים רק לשבת בנקודה אחת בלי טלפון, בלי ספר, בלי עט ומחברת?

להפתעתי לא חוויתי רעב ואף לא צמא. הידיעה שרחוק בעמק היה מחנה עם קבוצת אנשים שבאופן מודע אכלו ושתו גם עבורי תמכה בי. כמה פעמים ביום מצאתי עצמי חוזר על משפט שהפך למעין מנטרה: הם אוכלים בשבילי, הם שותים בשבילי, הם שומרים על האש בשבילי.

מדי יום היו כמה שעות שמש חזקות. השלתי בגדים ונתתי לקרניים ללטף את גופי. בלילה לבשתי חרמונית – תודה למי שהמציא את פריט הלבוש הזה.

בשעות החושך צפיתי בשמיים זרועי כוכבים ומטאורים. זכרתי שלמטה במחנה דולקת אש התמיד – מדורה שגם בלילות ישבו לצידה בתורנויות שומרי אש, מחזיקים אותה בוערת גם עבורי. הרגשתי את האש על אף שלא ראיתי אותה.

במשך ארבעה ימים ישבתי הרבה, שכבתי הרבה, קצת עמדתי. משקיף מראש הר על נוף מדברי עוצמתי. אור היום וחשכת הליל. זריחות ושקיעות המשתנות מדי יום. ירח שעמד ביעדי הדיאטה הופיע מדי לילה לאחר ששוב הפחית מגזרתו, מרביץ בכל פעם כניסה שעה מאוחר יותר מיום האתמול. היה לי פטור ממטלות, ללא הצורך לעשות משהו או לטפל באחרים ובעצמי. על אף אהבתי לאוכל, חוויתי שחרור – שנחסכה ממני ההתעסקות עם הכנת מזון ואכילתו. חשבתי על אנשים היוצאים לחופשה וזוכים במהלכה לרגעי חסד עם הטבע – רגעים של חיבור על חוף ים או ביער, והנה אני כאן על ההר בתוך השיא המתמשך הזה, פסגת חופשה שאינה מסתיימת.

והיו רגעים, ושעות, של שעמום, של מחשבות לא טובות, של חולשה פיזית או רגשית או גם וגם וכמו שהגיעו כך עזבו. הם חלפו מבלי שעשיתי דבר כדי שיחלפו. הם חלפו מבלי ששתיתי, מבלי שאכלתי, מבלי שנכנסתי לגלוש בטלפון, מבלי שדיברתי עם מישהו, מבלי שיצאתי למסע קניות.

חִפַּשְׂתִּי חֹפֶשׁ
בְּקָטָלוֹגִים
שֶׁל חֶבְרוֹת נְסִיעוֹת
דַּפִּים וְעַמּוּדִים
מְרֻבֵּי תְּמוּנוֹת
שׁוֹפְעֵי מִלִּים

הָיְתָה שָׁם חֻפְשָׁה מִתְנַדְנֶדֶת
נִרְאֲתָה כְּמוֹ אִחְסְנוּ אוֹתִי
בְּתוֹךְ שִׁכּוּן רָאשְׁלָ"צִי צָף
מִמִּפְרַץ עַד מִפְרַץ
עַל סִפּוּן מְקֻרְצָף
שֵׁיט תַּעֲנוּגוֹת קָרְאוּ לָהּ

הָיְתָה שָׁם חֻפְשָׁה בּוֹלֶסֶת
נִרְאֲתָה כְּמוֹ סָגְרוּ אוֹתִי בַּמִּרְפֶּסֶת
עֲמוּסַת פִּתּוֹת חֲמוּצִים
סָלָטִים וְסִיחִים
בְּשִׁפּוּדִיָה בְּאוֹר יְהוּדָה
חֻפְשַׁת הַכֹּל כָּלוּל קָרְאוּ לָהּ

הָיְתָה שָׁם חֻפְשָׁה גּוֹרֶדֶת
נִרְאֲתָה כְּמוֹ אָמְרוּ לִי
לֵךְ תִּסְתּוֹבֵב בֵּין הַבִּנְיָנִים
בְּאֵזוֹר בּוּרְסַת הַיַּהֲלוֹמִים
חֲלוֹם בְּדוּבַּאי קָרְאוּ לָהּ

הָיְתָה שָׁם חֻפְשָׁה רוֹכֶשֶׁת
נִרְאֲתָה כְּמוֹ כָּלְאוּ אוֹתִי
בְּתוֹךְ מִסְדְּרוֹנוֹת
קַנְיוֹן לֵב הַמִּפְרָץ
אוֹ מִפְרַץ הַזָּהָב
זָהָב בַּשַּׁעַר
שַׁעֲרֵי מַלְכוּת
מַלְכוּת הַצַּרְכָן
עִנּוּגֵי הַשּׁוֹפִּינְג קָרְאוּ לָהּ

בְּיָדַיִם רֵיקוֹת
עָלִיתִי לְרֹאשׁ הַר
יָשַׁבְתִּי שָׁם אַרְבַּע יְמָמוֹת
אֲנִי אֲדָמָה וְשָׁמַיִם
זְרִיחוֹת וּשְׁקִיעוֹת הַחַמָּה
שְׁקִיעוֹת וּזְרִיחוֹת הַלְּבָנָה
עֲנָנִים בָּאִים וְחוֹלְפִים
קְצָת מְטַפְטְפִים
כּוֹכָבִים נוֹפְלִים

נְטוּלַת תְּמוּנָה מְפָאֶרֶת
מִקָּטָלוֹגִים נֶעְדֶּרֶת
מִבְּלִי שֶׁקָּרְאוּ לָהּ נֹפֶשׁ
בְּתוֹכִי מָצָאתִי חֹפֶשׁ

כל הזכויות שמורות © ינואר 2023
זהר וילסון, ישראל

פוסטים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

For security, use of Google's reCAPTCHA service is required which is subject to the Google Privacy Policy and Terms of Use.

I agree to these terms.

Scroll to Top
דילוג לתוכן