על סלמונלה ומה שבאמת צריך להטריד אותנו

כיצד פרשת הסלמונלה מסיטה את הדיון מהשאלה מה אנחנו באמת מכניסים לגוף ומהי אחריותה של תעשיית המזון.

בימים האחרונים התגלו חיידקי סלמונלה במוצרים של חברת שטראוס. מוצרים רבים הורדו מהמדפים, צרכנים השליכו מוצרים שרכשו, התקשורת עסקה בנושא ללא הפסקה, והנהלת שטראוס ודובריה ניסו לשכנע את הציבור שהחברה מטפלת במשבר באחריות.

אבל ככל שקראתי עוד ועוד על הפרשה, הרגשתי שאני מוטרד דווקא ממשהו אחר לגמרי.

ממתקים אינם באמת מזון. הם מוצר תעשייתי שמתחזה למזון.

מהם הקריטריונים שעל פיהם נקבעת אחריות תאגידית? חברת שטראוס זוכה לשבחים על תרומתה לפרויקטים רבים לטובת הציבור, אך עד כמה זה אחראי לייצר ולשווק מוצרים המזיקים לבריאות?

ניקח לדוגמה מילקי. בקופסת המילקי (קופסה קטנה למדי) יש 4.3 כפיות סוכר (לפי אתר פוד דיקשונרי). זו כמות מטורפת של סוכר על מוצר השוקל בסך הכול 133 גרם. בנוסף יש במילקי עמילן תירס מעובד, שגם הוא הופך באופן מהיר מאוד לסוכר בגוף.

אפשר לטעון שאף אחד לא חייב לקנות מילקי ושכולם יודעים שמילקי לא בריא, אך אין זה נכון. השם מילקי גורם לאנשים לקשר מילקי לחלב – כלומר שמילקי הוא מזון שדרכו ילד יכול להיות מוזן על ידי חלב (כמו הקמפיין למוצר אחר של שטראוס: "כי בשבילו זה דני ובשבילך חלב", שהטעה אימהות רבות).

בפועל מדובר בממתק, לא במוצר חלב שמצופה ממנו להעשיר את הגוף בערכים תזונתיים. וזה לא שכל יתר המוצרים של שטראוס בריאים ומילקי הוא רק איזה פינוק צדדי. רבים ממוצריה מכילים כמויות גבוהות של סוכר ורכיבים מעובדים, וצריכה קבועה שלהם כחלק מהתזונה נקשרה במחקרים לעלייה בסיכון למגוון בעיות בריאות, ובהן השמנה, סוכרת, מחלות לב וכלי דם ובעיות שיניים. בנוסף, אצל רבים הם עלולים לתרום לתנודות חדות ברמות האנרגיה ובמצב הרוח.

כחברה מסחרית, שטראוס פועלת להגברת הצריכה של מוצריה, כלומר לגרום לעוד צרכנים להכניס לגופם מילקי, פסק זמן, מגנום, סוכריות, ופלים, מסטיקים ועוד מקולקציית המוצרים המעובדים והמתועשים שלה.

האם זה שלשטראוס יש זרוע פילנתרופית והיא מסייעת לארגונים שונים הופך אותה לחברה עם אחריות תאגידית, ובכך מצדיק את ייצורם ושיווקם של מוצרים שעשויים לפגוע בבריאות הציבור?

חברות מסחריות גדולות זוכות לא פעם להערכה רבה בזכות התרומות שלהן לקהילה והעשייה החברתית שלהן. אבל האם אפשר לבחון אחריות תאגידית בלי לבחון גם את המוצרים שהחברה מייצרת ומשווקת? האם אפשר להתעלם מההשפעה ארוכת הטווח של אותם מוצרים על בריאות הציבור?

בעיניי, השאלה החשובה אינה רק כיצד חברה מתנהלת כשהיא נקלעת למשבר. השאלה החשובה יותר היא מה היא בוחרת לייצר, לשווק ולעודד אותנו ואת ילדינו לצרוך מדי יום.

אולי להתמקד בחיידקי הסלמונלה במוצרים אולטרה-מעובדים, זה כמו לכעוס על מישהו על כך שלא שטף ידיים לפני שנתן לנו אגרוף לפנים.

אפריל 2022