איך מציאות של מלחמה, טראומה ואתגרים מתמשכים הובילה בישראל לפיתוח ידע, שיטות וכלים לחיזוק חוסן אנושי.
ישראל כבר מוכרת לעולם טכנולוגיות, מערכות נשק, ושיטות חקלאות.
מאז ה-7 באוקטובר 2023 נדמה שנולדה כאן גם טכנולוגיה מסוג אחר: חוסן אנושי.
ישראל היא מדינה קטנה.
אבל שוב ושוב היא הופכת למעצמה בתחומים שונים.
ואולי זה לא במקרה.
כי הרבה מהדברים החזקים שנוצרו כאן
נולדו דווקא מתוך מצוקה.
משברים שמולידים יצירה
מעצמה ביטחונית –
כי לא הייתה לנו ברירה.
החיים כאן בתוך מציאות של איום מתמשך הכריחו לפתח טכנולוגיות, מערכות הגנה וחשיבה יצירתית.
ומתוך זה ישראל צמחה גם כמעצמת הייטק.
רבות מהטכנולוגיות והיכולות שפותחו במסגרת הביטחונית זלגו אל העולם האזרחי והפכו את ישראל לאחת המדינות המובילות בעולם בפיתוחים טכנולוגיים.
מעצמה חקלאית –
דווקא מתוך מצוקת מים ואקלים במדינה שחלקים גדולים ממנה הם מדבר.
מתוך הקושי הזה פותחו כאן מערכות השקיה, טפטפות ושיטות חקלאות שמיוצאות היום למדינות רבות בעולם.
מעצמה מוזיקלית בתחום הטראנס –
אולי גם זה לא מקרי.
במקום שבו החיים כל כך אינטנסיביים ומאתגרים, נולדה מוזיקה עם קצב מהיר ועוצמתי שמאפשר פורקן, חיבור ושחרור.
ואפילו בתחום פחות זוהר –
המערכת הבנקאית בישראל נחשבת מפותחת מאוד, בין השאר בגלל הצורך בעבר להתמודד עם אינפלציה קיצונית.
מדינה קטנה,
שוב ושוב פוגשת משברים –
ומתוכם נוצרים רעיונות, שיטות וכלים שמגיעים לעולם.
משבר ובשורה
זו אחת התכונות המוזרות של המקום הזה: להפוך מצוקה ליצירה.
ואולי זה לא רק משחק מילים יפה,
בעברית השורש של משבר ושל בשורה מורכב מאותן אותיות: ש-ב-ר.
לפעמים דווקא מתוך השבר
מגיעה הבשורה.
גם בשפה הסינית יש רעיון דומה:
המילה "משבר" מורכבת משני סימנים –
האחד שמשמעותו סכנה,
והשני נקודת מפנה או אפשרות לשינוי.
מעצמת חוסן
מאז ה-7 באוקטובר 2023 נדמה שנוצר כאן עוד תחום כזה.
אפשר לקרוא לו אולי כך:
מעצמת חוסן.
לא רק חוסן של אנשים,
אלא ידע על חוסן שנוצר כאן.
לא רק חוסן במובן של היכולת להמשיך לחיות בתוך מציאות קשה,
אלא גם ידע וניסיון שנוצרו והתפתחו כאן סביב טראומה, ויסות ותמיכה בקהילות.
מתוך המציאות הקשה נוצרו כאן מהר מאוד מערכות שלמות של עבודה.
לעתים, ממש בתוך ימים ספורים.
הייתי חלק מצוות שהקים תוכנית עבור שורדי מסיבת הנובה.
כבר שבועיים אחרי השביעי באוקטובר יצאה קבוצה ראשונה של חמישים שורדים לריטריט ביער הסודי בקפריסין – שלושה ימים שנועדו קודם כל לעזור לגוף ולמערכת העצבים להירגע, להתייצב, להתחיל לנשום מחדש.
במקביל נוצרה עבודה רחבה עם לוחמים.
אני עובד כמנחה במסגרת עמותת כפר מעבר,
שם אנחנו מלווים צוותי לוחמים במעבר משדה הקרב חזרה אל שדות החיים.
בתוך העבודה הזו התפתחו כלים פשוטים ועמוקים מאוד.
קודם כל ללמוד לזהות:
מה קורה איתי עכשיו?
מה רמת העוררות שלי?
נעים לי או לא נעים לי?
ומתוך הזיהוי הזה אנשים לומדים לפעול.
לפעמים להפחית עוררות כשהמערכת מוצפת,
ולפעמים דווקא להעלות אותה כשהאדם נמצא בתת-עוררות ובניתוק.
הדברים האלו נולדו כדי לעזור ללוחמים.
אבל הם מתאימים גם לאזרחים.
לתושבי העוטף.
לתושבי הצפון שחיים תחת תקיפות.
ובמידה מסוימת – לכולנו.
כי כולנו כאן חיים בתוך מציאות שמפעילה את מערכת העצבים.
הרבה מהכלים האלו פותחו כאן בארץ – על ידי פסיכותרפיסטים, מנחים ואנשי טיפול שעובדים עם טראומה, עם שכול ועם קהילות.
במובן מסוים אלו כבר טכנולוגיות של חוסן אנושי.
ואני מאמין שעוד נראה בעתיד איך הידע הזה יוצא מישראל לעולם.
לפני שמייצאים – להשתמש בבית
אבל לפני שהוא יוצא החוצה, חשוב שהוא ייכנס פנימה.
לחברות הייטק.
לארגונים.
לוועדי עובדים.
לחברות ממשלתיות.
לכל מקום שבו עובדים אנשים.
כדי שעוד ועוד אנשים כאן ילמדו לזהות מה קורה בתוכם,
לווסת את עצמם,
ולבנות חוסן.
כי יש גם סכנה הפוכה.
זה קצת מזכיר משהו שאנחנו מכירים מתחומים אחרים.
לפעמים דווקא התפוזים הכי טובים, או הפלפלים הכי משובחים,
נשלחים לייצוא –
ואנחנו כאן מקבלים את הסחורה הפחות יפה.
חבל אם זה מה שיקרה גם עם הידע שנוצר כאן על חוסן אנושי.
שהידע הזה – שנולד כאן מתוך המציאות הישראלית –
יהפוך למשהו שאנחנו מייצאים לעולם,
בעוד שכאן בארץ הוא כמעט לא נכנס למקומות שבהם אנשים באמת זקוקים לו.
כי אם כבר נולדה כאן בשורה מתוך השבר,
ראוי שקודם כל היא תעמוד לרשות האנשים שחיים כאן.
מתוך השבר נולדת הבשורה.
השאלה היא רק אם נשכיל להשתמש בה כאן, בבית – או שגם אותה נשלח לייצוא.
בתמונה: אחת הדרכים שבהן נבנית כאן טכנולוגיית חוסן.
צוות לוחמים בסמינר כפר מעבר לומד לזהות: האם נכון לי כרגע לתמוך או להיתמך – וליצור מעגלים של נתינה וקבלה.
מרץ 2026




