יש דברים שאנחנו צריכים לשמוע יותר מפעם אחת

רגע קטן מתחילת לימודי הצ'י קונג שלי, שלימד אותי משהו על הקצב שבו אנחנו מסוגלים לקלוט דברים.

בערך חצי שנה אחרי שהתחלתי ללמוד צ'י קונג אצל המורה שלי, ארז מאיר דישבק, חזרתי יום אחד הביתה נרגש.

סיפרתי לבת הזוג שלי שבאותו יום ארז נתן בשיעור הסבר מסוים על אחד התרגילים. זה היה הסבר משמעותי מאוד בשבילי. משהו בתרגול נפתח והפך ברור יותר. ואמרתי לה שממש מוזר לי שארז אף פעם לא הסביר את הדבר הזה קודם.

בת הזוג שלי, שגם הייתה מגיעה לשיעורים שלו, חייכה ואמרה לי: "הוא כן אמר את זה."

הייתי מופתע. מבחינתי שמעתי את ההסבר הזה בפעם הראשונה. אבל כנראה שארז כבר אמר אותו בעבר. אולי אפילו יותר מפעם אחת. המילים הגיעו אל האוזניים שלי, אבל עדיין לא היה בי משהו שיכול באמת לקלוט אותן.

החוויה הזאת נשארה איתי, והיום, כשאני בעצמי מלמד צ'י קונג, אני מבין אותה הרבה יותר לעומק. לפעמים אני מוצא את עצמי חוזר על הסבר שכבר נתתי בעבר. פעם אולי הייתי חושב: הרי כבר אמרתי את זה. היום אני יודע שאין שום ביטחון שמי ששמע אותי אז באמת יכול היה לקבל את מה שאמרתי.

כי התלמיד ששומע את אותו הסבר חצי שנה מאוחר יותר כבר אינו בדיוק אותו תלמיד. הוא תרגל עוד, הגוף שלו למד עוד, הוא נתקל בקשיים ובשאלות שלא היו לו קודם. משפט שכבר שמע בעבר יכול עכשיו להיכנס פנימה ולקבל משמעות אחרת.

אני פוגש את זה גם כמנחה וכמטפל. לפעמים אפשר לומר לאדם משהו מדויק מאוד, אבל הוא עדיין לא יכול באמת לקבל אותו. ואז, בזמן אחר, אפשר לומר משהו דומה, והפעם זה נוגע. לא בהכרח מפני שאמרנו את זה טוב יותר, אלא מפני שהאדם שמולנו כבר בשל לשמוע את מה שקודם עדיין לא היה יכול לקלוט.

וזה נכון כנראה הרבה מעבר להוראה ולטיפול. אנחנו אומרים משהו לבני הזוג שלנו, לילדים שלנו, לחברים שלנו, ולפעמים מתוסכלים: "אבל כבר אמרתי לך את זה."

אלא ש"נאמר" ו"נקלט" הם שני דברים שונים.

יש דברים שאנחנו צריכים לשמוע שוב ושוב. לא בהכרח מפני שלא הקשבנו או לא הבנו, אלא מפני שבפעם הקודמת עוד לא היינו בשלים לקבל אותם.

ואולי גם דברים שאני בטוח שאני כבר יודע היום, מחכים שאשמע אותם שוב בזמן שבו אוכל להבין אותם אחרת.

בתמונה: מנחה תרגול צ'י קונג במסלול עומק בפסטיבל שיווה, מרץ 2025.

אוגוסט 2026