רציתי רק לדאוג לילד. ואז זיהיתי למי בדיוק הערתי.
לפני הרבה שנים נסעתי במכונית באיזה יישוב בארץ, כשלפתע חלף על פניי טרקטורון במהירות מטורפת. נהג בו גבר, ולידו ישב ילד קטן.
הטרקטורון חתך ימינה בחדות והמשיך לטוס, ואני זוכר שחשבתי: אוי ואבוי. יש שם ילד. אז התחלתי לנסוע אחריו.
הוא פנה ימינה, אחר כך שמאלה, ואז שוב ימינה. אחרי הפנייה האחרונה ראיתי אותו עומד בצד הדרך ומדבר עם מישהו.
עצרתי לידו. הוא הסתכל אליי, ודרך החלון הפתוח אמרתי לו: "אח שלי, אתה יודע, נסעת נורא נורא מהר. ויש אותך ויש את הילד הקטן הזה, ואני ממש רוצה שתהיו איתנו פה עוד הרבה שנים."
הוא התקרב אל החלון. ואז זיהיתי אותו.
מישהו ממשפחה מוכרת. מהסוג שגורם לך לבחור את המילים שלך קצת יותר בזהירות.
הוא הסתכל עליי ושאל: "אתה ראית אותי נוסע מהר?" ובמילה "אותי" הוא נגע לעצמו בחזה עם האצבע.
וברגע הזה נזכרתי ברוברט דה נירו:
"?You talkin' to me"
חייכתי אליו.
"לא."
הוא חייך בחזרה. לחצנו ידיים. ונסעתי משם.
בתמונה: אבהות כנראה הפכה אותי לרגיש במיוחד לילדים בסכנה.
ספטמבר 2026
