ביום חמישי ה-12 ביוני 2025 הגעתי לגבול לבנון.עמותת בוגרי 669 שכרה וילה עבור לוחמי המילואים של היחידה ולוחמים מיחידות נוספות, לסמינרים של חוסן וריפוי. אנחנו, צוות של מנחים ומטפלים מעמותת כפר מעבר, הגענו להנחות סמינר בן שלושה ימים ללוחמי מגלן.
בשעת שקיעה, ביום חמישי, נכנסנו כולנו יחד לסווטלודג' – אוהל הזעה אינדיאני. שהינו שם בחום גבוה ובחושך מוחלט, שעה של תפילה, כוונה, נשימה, חיבור.
ואז התחילו רעשי הפגזות.
מבפנים שמענו אותם – עזים, קרובים – מגיעים מעבר לגבול.
כשיצאנו, השקט חזר.
אבל רק עד שלוש לפנות בוקר.אז העירו אותנו האזעקות.
וכך גילינו, יחד עם כל ישראל, שהחלה תקיפה באיראן.
ירדנו כולנו אל המרחבים המוגנים.
רק בדיעבד הבנו – שההפגזות ששמענו בזמן הסווטלודג' היו נטרול של מקורות ירי אפשריים מהצפון, רגע לפני שישראל תקפה באיראן.
כמעט מיסטי, איך הכול קרה בו-זמנית.
למחרת, ביום שישי בבוקר, פתחנו מעגל.
שאלנו את הלוחמים – האם נמשיך את הסמינר או מפסיקים וחוזרים הביתה?
אחד אחד הם דיברו.
כל אחד מהם, בקולו, אמר – התכנים עמוקים, החוויה משמעותית, החיבור חזק.
אנחנו רוצים להמשיך.
וזה בדיוק מה שעשינו.
ימים ראשונים של מלחמה עם איראן, ובתוך כל זה
עבודה של ריפוי.
של תנועה בין עולמות.
של למידה איך לעבור בריא בין שדה הקרב לשדות החיים.
כלים עבור חיים שלמים יותר.
חברה רגישה יותר.
אנשים שמקשיבים לעצמם – ולמה שסביבם.
וזה היה קסום, ומדויק, ומלא תקווה.
בתמונה העליונה: בכפר מעבר, בין אם מדובר בסווטלודג' או סדנת טבילה במי קרח, אנו משתתפים בה יחד עם הלוחמים.
בתמונה התחתונה: סשן היכרות עם שפת התחושות ויסודות הוויסות.
יוני 2025
