בתרבויות מסורתיות רבות – אצל האינדיאנים בצפון אמריקה, אצל לוחמי הסמואי, וגם אצל שבטים אפריקאים – הלוחמים ששבו מן הקרב לא הורשו לחזור מיד אל הכפר. הם לא נכנסו ישר הביתה, לא התיישבו לשולחן המשפחה. קודם כול – הם עצרו.
הם שהו במה שנקרא "כפר מעבר": מרחב זמני, בטוח, שבו יכלו לפרוק את המתח, לשחרר את הזעם, להתאבל, לבכות, לשתוק. שם היה להם זמן להיזכר – וגם לשכוח. רק לאחר מכן שבו אל חיק החברה. כי החכמים שלהם ידעו: מי שחוזר מהקרב, כבר איננו אותו אדם.
גם בתרבות שלנו – כשחזרו הלוחמים ממלחמת מדיין, משה רבנו ציווה עליהם לשהות תחילה במחנה מעבר – מחוץ למחנה – לפני החזרה לחיים האזרחיים. התורה מלמדת שאדם שחזר ממלחמה אינו יכול לשוב ישר כאילו לא קרה דבר; דרוש מרחב ביניים של עיבוד, טיהור והתאקלמות – תהליך שמאפשר חזרה בריאה לעולם הרגיל.
אנחנו, בישראל 2025, שולחים את מיטב בנינו לשדה הקרב – וחוזרים מהם הישר לתוך החיים. לוחם שהיה שבועות בצפון, חודש בעזה, מתמודד עם מוות, פחד, חוסר שינה – וביום ראשון בבוקר כבר נדרש להחזיק תינוק, לשטוף כלים, לנהל דיון בזום. כאילו דבר לא קרה.
אבל דבר קרה. הרבה קרה. ובאין מקום להניח את כל מה שנצבר – הכאב, המתח והכעס חודרים בדיוק לשם: אל הזוגיות, אל ההורות, אל הקשרים, אל הגוף.
מתוך המקום הזה קמה עמותת כפר מעבר – ללוות לוחמים בתפר שבין שדה הקרב לשדות החיים. אנחנו לא גוף טיפול קלאסי ולא עוד עמותה לליווי רגשי. אנחנו מרחב. מקום. נשימה. כפר שמוקם במיוחד בשבילם – זמני, מחבק, מאפשר.
אנו פוגשים לוחמים ויחד איתם – בצוותים, בקבוצות, במעגלים – אנחנו לומדים כלים לוויסות מצבים רגשיים, מנרמלים מחשבות, רגשות ותחושות, נושמים, מזיעים בסווט-לודג' – אוהל הזעה אינדיאני, נכנסים לאמבטיית קרח, מדברים, מקשיבים. לא מנתחים. לא מתקנים. נמצאים. זה כל מה שאדם זקוק לו לפעמים.
ויש תוצאות. לוחמים חוזרים הביתה אחרת. שקטים יותר. מחוברים יותר. כאלה שיכולים להיות שם – עם בני הזוג, עם הילדים, עם עצמם – לא רק בגוף אלא גם בנפש.
אנחנו לא יכולים לשנות את הטראומה – אבל אנחנו יכולים לשנות את הדרך שבה חוזרים ממנה.
בימים האלה, כשצה"ל נערך לסבבים נוספים, כשהקרע בחברה הישראלית רק מתרחב, וכשמשפחות רבות מתמודדות עם חזרה קשה של לוחמיהן – כפר מעבר אינו מותרות. הוא צורך קיומי.
בתמונה: אנחנו מכינים את הסווט-לודג' עבור לוחמי 669 בריטריט כפר מעבר שקיימנו בתחילת יוני 2025 בשיתוף עם עמותת החתול של בוגרי 669
יוני 2025
