על סטרס מבוקר, מים קרים והחיים הפשוטים בלי לכוון שני ברזים.
כששואלים אותי מה התרומה של טבילה באמבטיית קרח, אני בדרך כלל משיב שהיא פתרה לי את אחת הבעיות הקשות בחיים.
במשך שנים, בכל פעם שנכנסתי למקלחת, ובמיוחד בחורף, הייתי צריך להתמודד עם אותה משימה מורכבת: למצוא את האיזון המדויק בין הברז של המים החמים לברז של המים הקרים. קצת מזה, קצת מזה, חם מדי, קר מדי, עוד קצת חם, עכשיו שוב חם מדי. עיסוק שלם.
ואז, לפני כמה שנים, עשיתי את טבילת הקרח הראשונה שלי.
אחרי שטובלים במי קרח, המים הקרים במקלחת כבר מרגישים הרבה פחות קרים. וכך, מאז אותה טבילה ראשונה, אני מתקלח רק במים קרים. כל השנה. גם בחורף.
וזה שינה את חיי.
אני נכנס למקלחת, פותח את הברז של המים הקרים ומתקלח. אין כיוונים, אין איזונים, אין משא ומתן בין שני ברזים. החיים נעשו הרבה יותר פשוטים.
יש כמובן גם כמה רווחים משניים ושוליים יותר.
טבילה במי קרח היא עבורי תרגול עוצמתי של מפגש עם סטרס מבוקר. הגוף כולו מתגייס מול הקור, הנשימה משתנה והדחף הראשוני הוא לצאת משם – ובתוך כל זה אני מתרגל להישאר, לנשום, להרפות ולגלות שאני יכול להיות בתוך מצב של לחץ מבלי שהלחץ ינהל אותי. עם הזמן, זו יכולה להיות דרך לתרגל את היכולת של מערכת העצבים לפגוש עומס ולחזור ממנו לוויסות. לחשיפה לקור נחקרות גם השפעות פיזיולוגיות מיטיבות נוספות על הגוף.
אבל בואו לא נאבד פרופורציות.
כל זה נחמד.
העיקר שאני כבר לא צריך לכוון את הברזים במקלחת.
אוגוסט 2026
