כשגבר שמסתדר לבד מפסיק להסתדר לבד

על דפוס אישיות שנשענת על עצמה, רגע אחד של שיתוף, והכוח שיש בלא להישאר לבד

כל הסיפור הזה חזר אליי היום, בעקבות שיחה עם חבר.

לפני כמה שנים הזמנתי אותו לשיווה – פסטיבל התפתחות לגברים שאני הולך אליו כבר הרבה שנים.
זו הייתה הפעם הראשונה שלו.

רק היום, כשנפגשנו לקפה, הוא סיפר לי כמה זה היה לו מאתגר.
הוא אדם שלוקח לו זמן להפשיר.
להכיר.
להרגיש שייך.

הוא אמר לי:
"אני מעדיף ללכת לאירועים של שבוע לפחות.
שלושה ימים ראשונים אני בכלל עוד לא שם."

ושיווה?
שלושה ימים.

כלומר – הוא לא באמת הגיע.

שאלתי אותו:
למה לא אמרת לי משהו?
הרי היינו שם יחד.

הוא אמר:
היית עמוס.
בהפקה, בהנחיה, באחריות על קבוצות.
וגם… ההיכרות שלנו אז הייתה יחסית חדשה
כך שלא הרגשתי מספיק קרוב כדי להגיד.

אמרתי לו:
אבל שמת לב שברגעים שכן היה לי זמן – חיפשתי להיות איתך?

הוא אמר:
כן.
אבל עדיין… משהו בי אמר – תסתדר לבד.

והמשפט הזה נשאר איתי.

כי הוא נגע בי במקום מאוד מוכר,
והחזיר אותי לרגע אחר, במעגל הגברים שלי.

אנחנו 12 גברים שנפגשים כבר 12 שנים,
אחת לשבועיים,
בלילה,
סביב מדורה.

ישבנו, והפוקוס היה על אייל ששיתף על משהו מחייו.

ובאיזשהו רגע הרגשתי פתאום חרדה עולה בי.

הדפוס המוכר שלי היה אמור להיכנס לפעולה:
להחזיק.
להירגע לבד.
לעבור את זה בשקט.
לא לקחת תשומת לב שלא שייכת לי –
כי עכשיו הפוקוס על אייל.

אבל קרה משהו אחר.

עצרתי ואמרתי:
חבר'ה, רגע.
אני חווה עכשיו חרדה.

זהו.

בלי סיפור.
בלי דרמה.

ובאותו רגע –
הרגשתי איך תשומת הלב של כולם עוברת אליי.

והחרדה פשוט ירדה.

אמרתי תודה,
והחזרנו את הפוקוס אל אייל.

זה היה שיעור.

לא על איך להתגבר על חרדה,
אלא על איך לא להישאר איתה לבד.

וגם –
שאפשר לרגע לקחת מקום,
בלי לגנוב מקום.

ורק אחר כך אני מבין כמה זה עמוק.

כי זה דפוס מוכר.
מאוד מוכר.

הדפוס הזה של "אני אסתדר".
לא להפריע.
לא להכביד.
לא להזדקק.

יש אנשים שזה ממש המבנה שלהם.
דפוס אישיות נשענת על עצמה.

כלפי חוץ זה נראה חזק.
עצמאי.
מתפקד.

אבל הרבה פעמים בפנים יש שם גם בדידות.
והרגל עמוק לא לשתף.
לא לבקש.
להחזיק הכול לבד.

ובדיוק עם זה אני פוגש הרבה גברים ישראלים.

לאט לאט
ללמוד לסמוך.
להישען.
להסכים שמישהו רואה אותך ומחזיק יחד איתך.

להבין שבקשת עזרה היא לא חולשה –
אלא תנועה של קשר.

ויש גם את הקצה השני –
מי שמבקש עזרה כל הזמן,
ופחות סומך על עצמו.
גם שם יש עבודה.

אבל אם אתה מזהה את עצמך בדפוס של
"אני אסתדר לבד" –

אולי לפעמים
לא צריך להסתדר.

אולי מספיק לרגע אחד
להגיד את זה בקול.

בתמונה: מעגל הגברים שלי בנסיעה משותפת לקפריסין בדצמבר 2022.