יש אנשים שנוכחים בבית גם כשהם לא בפריים

מחשבה קטנה על זוגיות, הערכה ואהבה ביום האישה הבינלאומי.

לפעמים רגע קטן בבית מזכיר לי כמה הכרת תודה בזוגיות היא דבר שלא תמיד נאמר בקול.

יום האישה הבינלאומי התחיל אצלי הבוקר בסופרמרקט – והסתיים מול סלסלות פירות שתלויות מהתקרה.

הבוקר הייתי בסופרמרקט.

קודם כל – איזה תענוג זה סופרמרקט בבוקר של יום מלחמה.
המקום שבדרך כלל עמוס באנשים, תורים ארוכים ורעש – היה כמעט ריק.
אין תור. אין צפיפות.
אחד היתרונות המוזרים של ימים כאלה.

כשהקופאית עשתה לי את החשבון, הגיע מישהו שעמד אחריי בתור ואמר לה:
"חג שמח."

הוא הוסיף:
"את יודעת לאיזה חג אני מתכוון."

הקופאית הייתה אישה ערבייה, עם כיסוי ראש ולבוש שמרני, ואני הייתי בטוח שהוא מתכוון לאיזה חג מוסלמי. לרגע אפילו חשבתי על עיד אל-פיטר, למרות שרמדאן בכלל לא הסתיים.

אבל היא חייכה ואמרה:
"כן, אני יודעת. יום האישה הבינלאומי."

היה בזה משהו יפה בעיניי.
אישה מוסלמית, לבושה בצניעות, מדברת בפשטות על יום שנחשב לפעמים למשהו מערבי, ליברלי, "נאור".

משם נסעתי ללמד שיעור צ'י קונג בתל אביב, וכשחזרתי בערב הביתה קיימתי פגישה עם מטופל בזום.
בגלל המלחמה ביטלנו את המפגש הפיזי.

בדרך כלל אני מקיים גם את מפגשי הזום בחוץ, אבל כבר היה קריר, והייתי אחרי יום של התרוצצויות, אזעקות וריצות למקלטים.

רגע קטן של הכרת תודה בזוגיות

הבית היה ריק, אז התיישבתי בחדר הכניסה.
וכשפתחתי את הזום ראיתי ברקע את המטבח.

בין המטבח לחדר הכניסה תלויות מהתקרה סלסלות עם פירות וירקות.
שש סלסלות.

אלה סלסלות שבת הזוג שלי הכינה.

לפני כמה שנים נסענו לכפר ברטעה.
נכנסנו לחלק שנמצא בשטחי הרשות הפלסטינית – מקום שבדרך כלל נעים לבוא אליו לקניות, ואנשים שם מאוד נחמדים.

שם קנינו שני מתקני ברזל עומדים, שבכל אחד מהם שלוש סלסלות.

לא הבנתי אז למה היא רוצה לקנות אותם.
לה כבר הייתה תכנית בראש.

כשחזרנו הביתה היא פירקה את המעמדים,
לקחה את שש הסלסלות,
חיברה לכל אחת חבל,
ותלתה אותן מהתקרה.

כך נוצר מקום אחסון נהדר לפירות וירקות שלא תופס מקום על השיש –
וגם משהו מאוד יפה ואסתטי.

כשראיתי אותן הערב בזום, נזכרתי שוב כמה הכישורים שלה בעבודה עם מרחבים באים לידי ביטוי בבית שלנו.

היא יודעת לבנות דברים בידיים.
דק מעץ שהיא בנתה בחצר.
רצפה שהיא ריצפה בעצמה את הסלון שלנו באריחים יפים.
ועוד הרבה דברים קטנים וגדולים שהיא יוצרת בבית.

וגם משהו אחר –
כמה אכפתיות יש לה.

כלפיי.
וכלפי הבת שלי בת ה-16, שהיא בכלל לא הבת שלה,
אבל כמה אהבה ודאגה יש בה אליה.

אז הנה הזדמנות, ביום האישה הבינלאומי, לעצור רגע ולהרגיש את הכרת התודה בזוגיות שלנו.

גם אם ביום-יום אני לפעמים קצת אטום,
ולא תמיד מבטא את זה.

והנה משהו קצת מוזר:
זה פוסט עליה –
והיא בכלל לא מופיעה בתמונה.

אבל הסלסלות האלה כל כך יפות.
כל כך יצירתיות.
כל כך היא.

אז אולי זה דווקא ייצוג די טוב שלה,
גם בלי שהיא עצמה בתמונה.

כי יש אנשים
שנוכחים בבית
גם כשהם לא בפריים.

יום האישה הבינלאומי, 8 במרץ, 2026