אדם עומד ליד שולחן הכנה בשטח פתוח בהרי ירושלים, במהלך ארגון והכנת ארוחת על האש ללוחמים. ברקע נראה השף עובד על הגריל, וסביבם ציוד בישול, עצים ונוף טבעי.
תמונה של זהר וילסון

זהר וילסון

כשֶהגוף מעלה מופע סטנדאפ

מאחורי ארוחת שטח ללוחמים בהרי ירושלים הסתתרו הרבה עומס, החזקה ותיאומים – ואז הגוף שלי החליט להגיב עם גאוט והומור משלו.

הגוף לפעמים יודע לכתוב בדיחות שאף תסריטאי לא היה מעז לכתוב.

בהמשך לפוסט הקודם שלי על חדר המיון – יש משהו שעוד לא סיפרתי.

העומס בסמינרים של כפר מעבר הוא לא רק ההחזקה של לוחמים שעברו אירועים מאוד קשים.

יש גם את כל מה שקורה מאחורי הקלעים.

תיאומים, לוגיסטיקה, שאלונים, מחקר, בירוקרטיה.
המון ניסיון להחזיק מרחב שירגיש בטוח, נעים ומרגיע.

ואפילו האוכל הופך להיות חלק מזה.

הסמינר האחרון התקיים בחוות האיסיים בהרי ירושלים – מקום יפהפה שאורח החיים בו הוא טבעוני.

טבעונות וצמחונות יכולות להיות נפלאות.
אני אוהב מאוד אוכל שמבוסס על פירות, ירקות ואוכל חי.

אבל רוב הלוחמים שמגיעים אלינו לא רגילים לתזונה טבעונית – ללא מוצרי חלב, ביצים, וכמובן – בשר.
עבור חלקם זה מרגיש זר.

וכשאנחנו מנסים לייצר עבורם שלושה ימים של רוגע ותחושת בית – גם אוכל הוא חלק מההחזקה.

מצאתי את עצמי משקיע לא מעט מחשבה ואנרגיה בשאלה איך מגשרים בין הערכים של המקום לבין מה שיעזור ללוחמים להרגיש בבית.

לאחר כמה שיחות חוות האיסיים באו לקראתנו באהבה ובהבנה, ואפשרו להגיש גם ביצים ומוצרי חלב במהלך הסמינר.

אבל עדיין חיפשתי דרך לתת ללוחמים גם ארוחה בשרית אחת טובה.

ואז עלה לי רעיון.

לצאת עם כולם לאחד המקומות היפים בהרי ירושלים, לשלב טבילה במעיין – ולעשות שם ארוחת שטח.

זה אולי נשמע פשוט כשכותבים את זה במשפט אחד, אבל בפועל זאת הייתה עוד הפקה שלמה.

ציוד, תיאומים, הובלה, זמנים, שטח.

השף עופר שקד, שמלווה את הסמינרים שלנו, פשוט נענה לאתגר מכל הלב.

והאמת היא שגם עבורו וגם עבור הצוות שלנו זו הייתה השקעה גדולה של אנרגיה ומאמץ כדי שזה יקרה.

הוא הגיע לשטח עם כל הציוד ובישל שם.

ואחרי הטבילה במעיין ישבנו יחד לארוחה בשרית על האש.

וזה היה רגע טוב.

רגע שהרגיש שהצלחנו איכשהו לחבר בין כל העולמות.

ואז, שבוע לאחר מכן, מצאתי את עצמי בחדר מיון עם גאוט.

וצחוק הגורל?

אחת ההמלצות המרכזיות בגאוט היא להפחית משמעותית בשר אדום 😄

אז הנה אני – משקיע המון אנרגיה כדי שללוחמים תהיה ארוחה בשרית טובה, משביעה, ומחבקת…

ובסוף הגוף שלי אומר לי:
אחי, אולי אתה דווקא צריך קצת פחות מזה.

לפעמים הגוף לא רק מדבר אלינו.
לפעמים יש לו גם חוש הומור.

בתמונה העליונה: במהלך הכנת על האש ללוחמים בהרי ירושלים, כשעופר עובד על הגריל ברקע – רגע קטן מתוך הרבה עבודה והחזקה מאחורי הקלעים של הסמינר.

מאי 2026

בתמונה: קבלו את השף

שתפו חברים

פוסטים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Scroll to Top
דילוג לתוכן