הביטוי תענית צום נשמע כמו עינוי לא מזמין במיוחד אך ביכולתו להפוך לחוויה משחררת. מעינוי לקבלת מענה.
בחברה המודרנית שלנו תקופה של שינויים נתפסת לרוב כאזור של "לא-כלום," מקום בלתי קיים בין מקומות שיש לעבור אותו כמה שיותר מהר ובצורה הכי פחות מורגשת. תקופה של בין עבודה שעזבתי או הועזבתי לזו שאמצא בעתיד, בין עזיבת עיר או מדינה אחת לאחרת, בין מערכת יחסים שהסתיימה לבין זו שאינשאללה כבר תגיע. לאותו היחס זוכה פעמים רבות הצום ה"דתי," הצום שחייבים לעשות כי כך נהוג, כי אלו הם הכללים, כי אם לא נצום אולי נענש על ידי אלוהים.
אנשים רבים מעבירים את צום יום הכיפורים. המילה "מעבירים" מתארת המתנה פסיבית עד שהצרה הזאת שנחתה עלינו תחלוף, בצורה שתמזער את הסבל. הרבה אנשים בזמן הצום ישנים או מנסים לישון כמה שיותר מתוך תקוה שכשהם יתעוררו הסיוט הזה כבר יהיה מאחוריהם והם יוכלו לתת איזה ביס עסיסי במשהו או לצלול אל תוך איזה תבשיל.
חווית הצום יכולה להיות אחרת, פותחת ומרוממת במקום סוגרת ומנחיתה. הימנעות מאוכל יכולה, אצל אנשים מסוימים, להתלוות לתחושת ערנות ואנרגיה, במקום לתחושת קריסה. הדבר תלוי בכוונה ובפעילות. כשאנו מבלים את הצום בשכיבה ובהמתנה לסיומו, תחושת הקושי לעיתים אף מתעצמת.
צום עם ערות, צום עם התכווננות מעורר את הגוף הפיזי יחד עם הנפש והרוח. מערכת העיכול זוכה סופסוף בחופשה מעבודה קשה של טחינת מזון, יצירת אנזימי עיכול ואנזימי חילוף חומרים, הפרשת מיצי קיבה, תנועת מעיים, הובלה על ידי הדם, הכנסה לתוך והוצאה מהתאים, סינון בכבד, טיפול בנוזלים בכליות, ועוד פעולות מורכבות רבות. בזמן צום מערכת העיכול נמצאת במנוחה יחסית, ויש אנשים המתארים תחושה של קלילות ובהירות המאפשרת להפנות את תשומת הלב פנימה.
אין הכרח שכל אדם יצטרך לשכב במיטה בזמן צום. אנשים רבים יכולים לבצע במהלך צום גם פעילות גופנית מתונה, לשיר, לנוע, לרקוד, ללכת בטבע, למדוט בדרכים פסיביות ואקטיביות, ועוד פעילויות רבות. יש כמובן להתחשב במצב הבריאות של האדם האינדיבידואל או אם נמצאים בהריון, אך באופן כללי, צום איננו גזר דין קרקוע וחוסר אונים.
צום יום הכיפורים הוא צום אבסולוטי, כלומר צום ממזון ומנוזלים כאחד. במסורות שונות, צום אבסולוטי שנעשה עם התכווננות והדרכה נכונה נתפס ככלי לטיהור ולהתחדשות, הן ברמה הגופנית והן ברמה הנפשית. עבור אנשים רבים, היעדר העיסוק באכילה ובעיכול מאפשר יותר מרחב להתבוננות ולהקשבה פנימית.
צום יום הכיפורים נקרא תענית, מילה שיכולה להתפרש כיום עינוי או להבדיל כמענה, יום בו גופנו ונפשנו מתנקים כדי שנוכל לקבל מענה לשאלותינו המודעות והנסתרות. צומות מסוגים שונים נהוגים לא רק ביהדות. מסורות ותרבויות רבות כגון האסלאם, הנצרות, האיסיים, ושמאניזם מיבשות שונות משתמשות אף הן בצום ככלי להיטהרות גוף ונפש. אורכי וכללי הצומות משתנים לפי המטרה ולפי יכולתו של האדם.
מכיוון שישנם צומות ארוכים של שבוע ואף ארבעים יום, צומות בני יממה אחת כמו ביום כיפור נחשבים לצומות קצרים. כשצום נעשה בסביבה פתוחה ותומכת, יש אנשים שמופתעים לגלות שבסיום הצום מתעורר בהם רצון להמשיך עוד מעט. מכיוון שהתרגלנו לכך שבסיום צום מזנקים על ארוחה גדולה, קשה להיות יוצא דופן, להתעלם משפע המטעמים המפתים שאורבים לנו על השולחן ולומר, "לא תודה, אני רוצה להמשיך בצום." אם קיימת הרגשת עוד, עוד לפחות הנעים הזה, לריק הכול כך ממלא הזה, ניתן תחת השגחה להמשיך בצום או לעבור ליום של שייקים או מיצי פירות וירקות ממסחטת מיצים או ממערבל מזון (בלנדר). זוהי דרך עדינה יותר לחזרה לאכילה הרגילה שלנו וגם הזדמנות ליום ניקיון נוסף.
