ממי אנחנו מפחדים יותר?

על זוג לא נשוי, ישיבה חרדית, מגורים ברובע המוסלמי ודוגמה קטנה לדו-קיום בירושלים העתיקה.

במהלך חיי הלכתי ללמוד ממורים שונים, מתרבויות שונות ומחוכמות שונות. אשראמים בהודו, שמאנים ביבשת אמריקה, ואם כבר שמאנים – אז גם אצל השאמנים שלנו: ישיבות חרדיות.

כחלק מאותה חקירה יהודית הלכתי ללמוד בישיבה של הרב דב-בר פינסון בברוקלין וגם הגעתי לירושלים עם בת זוג אמריקאית שחייתי איתה בניו יורק, כדי ללמוד. אני הלכתי ללמוד בישיבת אש התורה הסמוכה לכותל המערבי, והיא בסמינר לבנות.

כשהגענו, חיפשנו איפה לגור באזור. היינו זוג לא נשוי, וחששנו שברובע היהודי לא יסתכלו בעין יפה על זוג שחי יחד בלי להיות נשוי. בדמיון שלי זה התחיל בהרמת גבה, ובתרחישים היותר יצירתיים כבר הופיעה גם הרמת מקל או אבן. אפשרות נוספת הייתה לגור ברובע המוסלמי שבעיר העתיקה.

שאלנו את עצמנו: ממי אנחנו מפחדים יותר – מהיהודים או מהערבים? חשבנו על זה והגענו להבנה שבמקרה הזה – מהיהודים. אז הלכנו לחפש מקום ברובע המוסלמי.

המקום הראשון שנכנסנו אליו היה מלון. שאלנו אם אפשר לשכור שם חדר לתקופה. שאלו אם אנחנו נשואים, אמרנו שלא – אז לא נתנו לנו לגור שם.

המשכנו לחפש, ובסוף מצאנו מקום בתוך חצר של משפחה ערבית. נכנסים דרך החצר, עולים במדרגות אל הגג, ושם היה חדר עתיק, בן בערך 900 שנה, כולו קשתות אבן. זה היה הבית שלנו.

בבוקר הייתי יוצא מהחדר העתיק ברובע המוסלמי והולך ללמוד בישיבת אש התורה, והיא הייתה יוצאת ללמוד בסמינר שלה.

התברר שלפחות בנושא אחד היהודים והמוסלמים בירושלים העתיקה כבר הצליחו להגיע להסכמה, ואפילו לקיים דו-קיום מרשים: זוג שאינו נשוי לא גר ביחד.

בתמונה: עוד קצת דו-קיום, הפעם מהסוג הרציני יותר. אני בכותל המערבי עם חברי מייקל (משמאל) ופלורנט מקוסובו (במרכז). מייקל עסק בגישור ובבניית שלום בין קבוצות שנמצאות בסכסוך, ובאותה תקופה הביא לישראל משלחת מקוסובו ובה אנשים מקבוצות שהיו משני צדדיו של סכסוך עקוב מדם. אני ליוויתי אותם בחלק מהסמינר והמפגשים שלהם בארץ.

ספטמבר 2026