גבר אחד, שלוש קומות של חיים

יום אחד בשבוע שבו למדתי להחזיק גם תינוקת, גם ילדה – וגם את עצמי

עדיין לא היו לי ילדים.
אבל היה לי יום קבוע בשבוע –
שבו החזקתי עולם שלם.

זו לא הבת שלי בתמונה.

זו תמונה משנות ה-30 המאוחרות שלי,
כשעזבתי את העיר ניו יורק אחרי 16 שנה –
ועברתי לעיירה וודסטוק.

וודסטוק –
שאריות של שנות השישים שעדיין חיות שם,
היפים שהתברגנו וכאלה שנשארו בעידן אחר,
מקום שהזמן בו זז אחרת.

יערות. נחלים. שקט.
שעתיים וחצי-שלוש מהעיר,
אבל מרחק של חיים שלמים מהקצב שהכרתי.

בדיעבד אני מבין
שזה לא היה רק מעבר.

זו הייתה הכנה.

הכנה לעזוב את ארצות הברית,
ולחזור לישראל.

ואולי, בלי שידעתי,
גם הכנה להקים משפחה.

גרתי אצל חברים – בקי ומייקל.
בבית שלהם הייתה גם יחידת דיור נפרדת, ושם התמקמתי.

מייקל היה רוב הזמן בנסיעות –
מגשר בין צדדים מסוכסכים בעולם,
בין אוכלוסיות אתניות שונות,
לפעמים בין ראשי מדינות,
לרוב באזורי מלחמה.

בקי עבדה כפסיכיאטרית בבית חולים בעיר סמוכה לוודסטוק.
היום היא כבר ראש מחלקה.

ובימי שישי –
לא הייתה מטפלת.

אז אני נכנסתי לתפקיד.

גבי בת חמש,
ואוראל בת חמישה חודשים.

יום שלם איתן.

אני – גבר בלי ילדים,
פתאום מחזיק שתי ילדות קטנות.

אני זוכר את ההליכות עם שתיהן ל-Sunflower –
חנות הטבע של וודסטוק.

יש בעיירה חוק מקומי שאוסר על רשתות,
כדי לשמור על הצביון של המקום.
לא רשתות בגדים,
לא סופרמרקטים,
לא בתי מרקחת,
לא מזון מהיר.

כל חנות – עולם בפני עצמו.

ובמקום סופרמרקט רגיל,
הייתה Sunflower.

חנות טבע,
שהחזיקה את כל הצרכים של המקום.

קילומטר הליכה לשם,
וקילומטר חזרה.

בהלוך – הכול זורם.
בחזור – החיים מתחילים.

גבי מתעייפת.
לפעמים מקנאה באוראל שבמנשא.
רוצה גם על הידיים.

אז הייתי מתארגן מראש:

אוראל במנשא מקדימה.
קניות על הגב.
וגבי – על הכתפיים.

וככה הולך.

גבר אחד,
שלוש קומות של חיים.

בדיעבד אני מבין
שזו הייתה עוד הכנה.

לא רשמית,
לא מתוכננת,
אבל מדויקת.

להחזיק.

לא רק משקל,
אלא מצבים.

עייפות, קנאה, צורך, גוף, תנועה.

להיות שם,
בלי לברוח,
בלי לדעת הכול,
אבל כן להישאר.

אולי בגלל זה,
כשאני פוגש היום גברים בעבודה שלי,
אני מזהה מהר מאוד את הרגע הזה –

הרגע שבו צריך להחזיק יותר מדבר אחד בו-זמנית.

גם את עצמך,
גם את מי שמולך.

גם את מה שקל,
וגם את מה שלא.

לפעמים אני חושב על זה
שעוד לפני שהייתה לי בת,
הגוף כבר למד משהו על אבהות.

לא דרך רעיון.
דרך משקל.

אפריל 2026

שיר שכתבתי באותה תקופה על אינטראקציה עם הילדה גבי