קיבולת

על אבהות, עצמאות של גיל שש עשרה, ותנוך מודלק בשבת שבה התחילה המערכה מול איראן

לפני כמה ימים כתבתי על אבות עם ארבעה, חמישה, שישה ילדים
ועל ההתפעלות שלי מהקיבולת שלהם.

הנה הקיבולת שלי.

שלשום הבת שלי בת ה-16 עשתה עגיל חדש.
למחרת האוזן התחילה להתנפח.

בחמישי בערב אימא שלה אמרה לה –
את חייבת לטפל בזה.
זה כבר נראה דלקתי.

בשישי בבוקר היא בחרה ללכת לעבודה.
לא לרופא.
לעבודה.

אמרתי לה בואי נלך לטפל בזה.
שבסולם העדיפויות זה חשוב בהרבה מהעבודה.
היא התנגדה והלכה.

ובשבת בבוקר, כשהמצב החמיר,
אימא שלה גם כעסה עליי –
איך נתת לה ללכת?

הייתי בהתלבטות גדולה –
אני לא יכול לחסום אותה עם הגוף שלי.
היא בת שש עשרה.
היא מתעקשת.

שבת בבוקר וכבר לא ראו את העגיל.
תנוך האוזן הנפוח בלע אותו לגמרי.

ובדיוק באותו בוקר שבת התחילה המערכה מול איראן –
מבצע ארי שואג.
אזעקות. התרעות.
ואנחנו נוסעים בין מרחבים מוגנים
לטפל בתנוך מודלק.

במוקד הרפואי ראו אותה, רופא ואח ניסו לעזור ללא הצלחה,
והפנו אותנו למיון.

בית חולים.
חדר מיון שהועבר אל מתחת לאדמה.
זו לא הפעם הראשונה שלי בבית חולים מתחת לאדמה.
רישום. המתנה. משחת אלחוש שלא מספיק עובדת.
ואז זריקת הרדמה מקומית.

אחות ורופא קשובים מצליחים סוף סוף לחלץ את העגיל הסורר.

בדיעבד מתברר שבחנות הפירסינג שמו מוט קצר מדי וסוגר קטן מדי.
רשלנות.

שעות על שעות בדרכים, במוקד, בבית החולים.

במיון היא אמרה לי
“זה לימד אותי להקשיב לאימא ואבא”.

אולי.

בערב, כשחזרנו הביתה, התקשרתי לבחור שעשה לה את הפירסינג.
אמרתי לו שזה לא אחראי.
שהמחיר לא היה רק הכסף שהיא שילמה,
אלא יום שלם במיון, הוצאות, כאב.

הוא התנצל.

תוך כדי השיחה התברר שהוא בחור צעיר,
לוחם ביחידה קרבית שיוצא ממש בקרוב למילואים.

אמרתי לו שאני עובד בעמותת כפר מעבר עם לוחמים,
מלווה אותם במעבר משדה הקרב חזרה לשדות החיים.
קודם כל – שייצא בשלום ויחזור בשלום.
ורק שיחזיר לה את מה ששילמה.

לא העמסתי עליו את כל המחיר.
גם זו קיבולת.

ואני לומד שאבהות היא לא רק להגיד.
היא גם לדעת מתי אי אפשר לשלוט.
להישאר כשהדברים מסתבכים.
להחזיק גם דאגה, גם כעס, גם אהבה.

קיבולת היא לא מספר הילדים.
היא הרגעים האלה
שבהם אתה עומד באמצע –
בין אישה כועסת,
לבין בת מתבגרת,
לבין טילים בשמיים,
ולפעמים גם מול בחור צעיר שטעה
ועוד רגע יוצא להילחם.

ונשאר.

בתמונה: היא ביקשה לא להצטלם. כיבדתי. מחכה מחוץ לחדר הטיפולים, במיון שמתחת לאדמה, לומד קיבולת.

28 בפברואר, 2026