גם בתוך הלחץ – לא ויתרתי על המשפחה

יום לפני סמינר אינטנסיבי עם צוות לוחמים, דווקא הזמן עם בת הזוג והבת שלי הפך ממשהו שחשבתי שאין לי אליו פנאי – למשאב שהחזיר אותי לעצמי.

יש רגעים שבהם דווקא לפני משימה גדולה וטעונה –
הדבר הכי אחראי שאפשר לעשות הוא לעצור רגע ולחזור לחיים עצמם.

הלילה אני יוצא לשלושה ימים להרי ירושלים להנחות סמינר לצוות לוחמים שעבר חוויות קשות מאוד – הרוגים, פצועים, הרבה כאב שנשאר בגוף ובנפש.

הראש שלי כבר שבועיים עמוק בתוך ההכנות.
המון מחשבות, אחריות, מתח, רצון להיות מדויק עבורם.

ובכל זאת, היה לי חשוב לא לוותר היום על בת הזוג שלי ועל הבת שלי.

אז יצאנו לחצי יום קטן של טבע, אוכל, זמן יחד.
אפילו הלכנו עם הבת שלי לקנות בגד ים לקראת פסטיבל שהיא נוסעת אליו – משהו שהיא מאוד רצתה.

לקח לי זמן להגיע באמת.
בהתחלה עוד הייתי חצי בתוך הסמינר – דרוך, לא שקט.
אפילו דברים קטנים כמו איפה נשב ואיפה נאכל הרגישו טעונים יותר מהרגיל.

לאט לאט משהו הסתנכרן.

הגוף נרגע.
הנוכחות חזרה.
ונהיה פשוט נעים להיות יחד.

בתמונה אנחנו רק בת הזוג שלי ואני.
הטינאייג'רית מעדיפה לשמור את החשיפה שלה ברשתות החברתיות לדברים צעירים יותר, ואנחנו מכבדים את זה.
מדי פעם היא מסכימה, ולרוב לא :)

אז רגע לפני שאני נכנס לעוד מרחב של כאב, רפואת הלב ואחריות –
אני מרגיש תודה על חצי היום הזה.

תזכורת שגם עבודה משמעותית וחשובה מאוד
לא אמורה למחוק את החיים עצמם.

ומבקש את ברכתכם לסמינר טוב ומטיב –
למשתתפים, ולכל הצוות הגדול של כפר מעבר.

מאי 2026