המחיר שהגוף משלם על הניצחון
כתבה שהתפרסמה ב-ynet עוסקת במחיר הסביבתי של הטניס. יותר מ-330 מיליון כדורי טניס מיוצרים בעולם מדי שנה. רובם אינם ממוחזרים, והם מצטרפים למחיר הסביבתי של הקמת מגרשים, תחזוקתם, צריכת אנרגיה, מים ונסיעות.
הכתבה מעלה סוגיה חשובה, אבל אותי מעניינת גם שאלה נוספת: מה המחיר הבריאותי של הספורט עצמו?
אנחנו רגילים להתייחס לספורט כאל דבר בריא כמעט מעצם הגדרתו. אלא שיש הבדל גדול בין פעילות גופנית שמטרתה בריאות לבין ספורט תחרותי שמטרתו ניצחון.
בספורט תחרותי הגוף נדרש לעיתים קרובות לעמוד בעומסים גדולים, לבצע תנועות חדות וחוזרות, להתאמן גם כשהוא עייף ולדחוף את גבולות היכולת שלו. פציעות גידים, רצועות ומפרקים הן חלק מהמחיר שמשלמים ספורטאים רבים, ולעיתים ההשלכות מלוות אותם שנים אחרי שהפסיקו להתחרות.
ספורטאים מקצועיים הם לעיתים קרובות אנשים בעלי יכולות גופניות יוצאות דופן. אבל היכולת של אדם לעמוד בעומס אינה אומרת שהעומס הזה מיטיב איתו. ובוודאי שאין להסיק מכך שמה שמתאים לספורטאי מקצועי מתאים גם לאדם מן השורה.
אני לא יוצא נגד משחק, הנאה, מאמץ או תחרות. גם לספורט תחרותי יש יתרונות גופניים, נפשיים וחברתיים. אבל אני מבקש להפריד בין שתי מטרות שלעיתים מתבלבלות זו בזו: להיות טובים יותר בספורט, ולהיות בריאים יותר.
כמי שמלמד ומתרגל צ'י קונג, אני פוגש אפשרות אחרת. תנועה שאינה מבקשת להביס יריב, לשבור שיא או להוכיח משהו. תנועה שמזמינה אותנו להקשיב לגוף, לפתח יציבות, גמישות, קואורדינציה, נשימה ונוכחות. אני רואה שוב ושוב מה תרגול כזה יכול לעשות לאנשים, גם כאלה שכבר אינם צעירים או אתלטיים במיוחד.
בצ'י קונג אין צורך לנצח מישהו כדי להרוויח מהתרגול. אין צורך להגיע ראשון, להרים יותר או להתאמץ מעבר ליכולת. אפשר דווקא ללמוד לזהות מתי פחות הוא יותר.
ואולי לצד השאלה כמה הספורט מזהם את הסביבה, הגיע הזמן לשאול גם מה אנחנו עושים לסביבה הפנימית שלנו, לגוף שבו אנחנו חיים.
אפשר לדחוף את הגוף לקצה כדי לנצח. אבל כדאי לזכור שגם אחרי שהתחרות נגמרת, אנחנו ממשיכים לחיות עם אותו הגוף. הוא עוד יצטרך לשאת אותנו דרך אתגרי החיים, לשרת אותנו במשימות שעוד מחכות לנו ולאפשר לנו לחוות את כל מה שהחיים מציעים. ובניגוד למכונית, כשהוא נשחק, אי אפשר פשוט לגשת למגרש המכוניות ולהחליף אותו בדגם חדש.
* התמונה נוצרה על ידי בינה מלאכותית להמחשה בלבד. הכדורים הבלויים והקרועים אינם מעידים על פגם במוצרים של היצרנים ששמותיהם מופיעים בתמונה. הביקורת מתייחסת להשפעה הסביבתית של ענף הטניס בכללותו, ולא ליצרן מסוים.
אוקטובר 2026




