תודה שלא באת איתי לברלין

נסעתי לשמונה ימים לבד, אחרי שכל הניסיונות למצוא מישהו שיצטרף אליי נכשלו. בדיעבד, טוב שכך.

לפני הרבה שנים ראיתי בפייסבוק פוסט של זוג ישראלי שחי בברלין. הם כתבו שהם מגיעים לארץ ומחפשים לעשות חילופי דירות.

גרתי אז בתל אביב, ומשום מה פשוט עניתי להם כן. בלי לחשוב יותר מדי.

די מהר, אחרי שהם ראו את הפרטים והתמונות של הדירה שלי, הם אמרו שגם מבחינתם זה מתאים. וזהו, סגרנו.

ואז נבהלתי.

מה איבדתי בברלין? מה יש לי לנסוע עכשיו לשבוע לברלין, ועוד לבד?

התחלתי לחפש מישהו שיבוא איתי. דיברתי עם חברים, בדקתי מי יכול. אפילו התקשרתי לחבר אמריקאי מהתקופה שבה גרתי בניו יורק. ניסיתי לשכנע אותו: יש לנו דירה במיקום נהדר, שני חדרי שינה נפרדים וסלון, לכל אחד יהיה חדר משלו.

הוא התלהב ואמר שיבדוק. אחרי כמה ימים חזר אליי ואמר שהוא לא יכול.

אז טסתי לבד.

אני זוכר את עצמי מגיע לברלין קצת עצוב וקצת מבוהל. נחתתי, יצאתי מהטרמינל ועליתי על הרכבת לעיר.

ואז, כשישבתי ברכבת והנופים התחילו לעבור בחלון, קרה משהו. הרגשתי מאוד רגוע. ונעים.

ירדתי בתחנה הקרובה לדירה והתחלתי ללכת. הסתכלתי סביבי וחשבתי, איזו שכונה נחמדה.

הגעתי לבניין ברלינאי ישן, טיפסתי חמש קומות במדרגות עד לדירה, ונכנסתי למקום מקסים ומרווח. רצפת עץ, מרפסות, סלון נפלא. הם גם השאירו לי אופניים ומחשב.

וככה ביליתי שמונה ימים בברלין. בכל יום עבדתי שעה או שעתיים על המחשב שלהם, ובשאר הזמן פשוט הסתובבתי לבד בעיר על האופניים. בלי תוכנית גדולה, בלי מישהו שצריך להתחשב בו, בלי לחפש עם מי להיות.

והיה לי ממש נעים.

כשחזרתי כתבתי לחבר בניו יורק: תודה שלא יכולת לבוא.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שמצאתי את עצמי לבד בחו"ל. טיילתי לא מעט בעולם, בדרך כלל עם חברים או עם בת זוג, אבל היו בתוך הטיולים גם תקופות שבהן מצאתי את עצמי לבד. ובכל פעם שזה קרה, די מהר דאגתי להכיר אנשים ולחבור אליהם, ולפעמים גם להמשיך איתם ממקום למקום. כשיכולתי לבחור בין להיות לבד לבין להיות בחברת אנשים, תמיד העדפתי את החברה.

לכן מה שקרה לי בברלין היה כל כך מפתיע. הגעתי לשם מפוחד מהאפשרות שאבלה שמונה ימים לבד, וגיליתי שאני לא רק מסתדר עם זה. אני ממש נהנה מזה.

נהניתי לנוע בקצב שלי, לעצור כשמתחשק לי, לשנות תוכניות בלי להתייעץ עם אף אחד. אבל זה היה יותר מזה.

גיליתי שנעים לי בחברת עצמי.

זה היה גילוי חדש עבורי, והוא נשאר איתי הרבה אחרי שחזרתי מברלין.

בתמונה: הדירה שבה גרתי בניו יורק. אין לי תמונה מהדירה בברלין, אבל משהו ברצפת העץ ובקירות הלבנים שלה מזכיר לי אותה.

אוגוסט 2026