IMG_20220409_143644
זהר וילסון

זהר וילסון

בּוֹא לְבַקֵּר

קל ליפול לתחושת קורבנות כשאנו רחוקים מעצמנו. כשאנו בעיקר בראש. הלב על השתק. הציר ראש-לב סגור לתנועה. דמות סמכותית, פנס כחול מהבהב, וסרט צהוב מורים לנו להתרחק. בין אם נהיה ממושמעים ונתרחק או נמרה את פיו ונישאר להציץ, ניוותר רחוקים מעצמנו.

בעזרת מודעות לרגע מתאפשר לנו להשתמש ברגע ההווה כנתיב ישיר, מהיר, וחוויתי אל חומר לא מודע. לבוא לביקור ללא ביקורת. להתקרב ללא קרב.

בּוֹא לְבַקֵּר
לֹא רַק סָבְתָא זְקֵנָה
הוֹרִים לַאֲרוּחַת שַׁבָּת
חָבֵר בִּתְקוּפַת הַחְלָמָה
בּוֹא לְבִקּוּר אֵצֶל עַצְמְךָ
בְּדֹק מָה נִשְׁמָע
מָה חָדָשׁ
מָה יָשֵׁן
בְּתוֹכְךָ

שָׁאַל לִשְׁלוֹמְךָ
הַקְשֵׁב לַמִּלִּים
הַאֲזֵן לַשְּׁתִיקָה
בַּתָּאִים
בִּכְלֵי הַדָּם

שְׁמַע הַשִּׂיחַ הַמִּתְחוֹלֵל
בִּכְבִישֵׁי הָרֹאשׁ
נְתִיבָיו הַמְּהִירִים
מְפַתִּים אֵלֵיהֶם
אֵלּוּ שֶׁאָצָה לָהֶם הַדֶּרֶךְ
רַבִּים הֵם
פְּקוּקִים

בְּקִצְבְּךָ
רֵד אֶל פִּתּוּלֵי הֶעָפָר
דַּרְכֵי הַלֵּב
אֵינָם מִתְפַּתִּים לְהִסָּלֵל
זְמִינִים בְּכָל עֵת
לְשִׁנּוּיֵי תְּוַאי
מִסּוּפָה
מִשְּׂרֵפָה
כִּכְלֵי דָּם הַמִּתְרַבִּים בַּזִּקְנָה
עֲרוּכִים לַחֲסִימָה בֶּעָרוּץ רָאשִׁי
בָּם לֹא נִפְסֶקֶת זְרִימָה

נְתִיבֵי הַעֲמָקָה דְּקִיקִים
יִשָּׂאוּךָ פְּנִימָה
הִנְּךָ מִתְקָרֵב
בִּקֹּרְתְּךָ מִתְעַמְעֶמֶת
בְּאוֹרוֹ שֶׁל בֹּקֶר חָדָשׁ
מָה שֶׁמֵּת בַּקְּרָב נִקְבַּר
מֵעֵבֶר שַׁסְתּוֹם בִּלְתִּי נִרְאֶה
מִתְאַחֲדִים תָּאִים
מְהַדְהֲדִים אֵינְךָ עוֹד קָרְבָּן

כל הזכויות שמורות © יולי 2022
זהר וילסון, ישראל

פוסטים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

גלילה למעלה