על כאבי גב תחתון וסיאטיקה, ממצאי MRI מבלבלים, והכוח של צ'י קונג להחזיר אמון בגוף
מישהו כתב בפייסבוק שיש לו כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל. סיאטיקה.
כאב שמשבש חיים.
מיד התחילו תגובות.
"חייב לראות רופא."
"אל תחכה, אורתופד או נוירוכירורג."
"צריך MRI."
"CT דחוף."
אני גם הגבתי.
כתבתי שאני לא רופא ולא אומר לו מה לעשות.
רק שיתפתי משהו חשוב: אין בהכרח קורלציה בין מה שרואים בצילום לבין כמה כואב לאדם.
אין תמיד קורלציה בין ממצאי MRI לכאב גב תחתון
יש אנשים עם גב "נקי" וכאבים קשים.
יש אנשים עם בלטים, פריצות, שינויים ניווניים – ואין להם כאב בכלל.
מה שכן חוזר שוב ושוב במחקרים – ובעבודה שלי כמורה לצ'י קונג – זה שתנועה מותאמת ועקבית מפחיתה כאב. לרוב משמעותית. לפעמים עד היעלמות.
לפני שנכריז שהגב מקולקל – שווה לבדוק תנועה
אצלי למשל היו כאבי גב תחתון, סיאטיקה עם הקרנה לרגל שמאל, ורגעי שיתוק ורעידות ביד ימין כתוצאה מלחץ של חוליה בצוואר.
תרגול צ'י קונג משחרר אותי משלל התופעות הללו.
וכשאני לא מתרגל שבוע – הגוף מזכיר לי.
בצילומים אצלי דווקא כן נמצאו ממצאים בחוליות גב תחתון ובצוואר.
אבל כל עוד אני מתרגל – אין כאבים.
מה שעניין אותי במיוחד בפוסט ההוא, היה שהאדם עצמו כתב שבהליכה פחות כואב לו.
כלומר הגוף כבר רומז.
אבל רוב ההתעניינות שלו נמשכה דווקא לכיוון התגובות שהתמקדו בבדיקות והתערבויות.
זה מובן.
כשכואב – אנחנו רוצים לדעת "מה לא בסדר".
אנחנו רוצים תשובה ברורה, אולי גם פתרון חיצוני.
אבל הרבה פעמים הגוף לא "מקולקל".
הוא מכווץ.
מוצף.
לא זז מספיק.
או זז בלי הקשבה.
כאב גב הוא לא רק סיפור מכני.
הוא סיפור של מערכת עצבים, עומס, פחד מתנועה, אמונות על הגוף.
וזה לא אומר שלא צריך רפואה.
זה רק אומר שלא תמיד צילום הוא הסיפור.
לפעמים התנועה היא.
ועכשיו קצת נתונים מחקריים שמחזקים את זה:
מחקר גדול שפורסם ב-New England Journal of Medicine כבר בשנות ה-90 הראה שאצל אחוז גבוה מאוד מהאוכלוסייה ללא כאבי גב נמצאו ב-MRI בלטים, פריצות ושינויים ניווניים. כלומר – ממצאים "מדאיגים" קיימים גם אצל אנשים שאין להם כאב כלל.
מחקרי סקירה עדכניים יותר הראו שככל שעולה הגיל, כך עולה שכיחות השינויים הדיסקאליים – גם אצל אנשים אסימפטומטיים לחלוטין. במילים אחרות: ממצא אינו בהכרח פתולוגיה.
בנוסף, הנחיות בינלאומיות עדכניות לטיפול בכאב גב תחתון ממליצות ברוב המקרים על טיפול שמרני כקו ראשון: תנועה הדרגתית, חיזוק מותאם, פיזיותרפיה, ושמירה על פעילות – ולא על הדמיה מיידית או ניתוח.
ד"ר ג'ון סרנו, אף שהיה דמות שנויה במחלוקת, העלה כבר לפני עשרות שנים את הטענה שכאב גב כרוני פעמים רבות אינו נובע מנזק מבני חמור אלא ממנגנונים נוירולוגיים ורגשיים. היום מדעי הכאב והנוירופיזיולוגיה מדברים יותר ויותר על central sensitization – רגישות יתר של מערכת העצבים – כמרכיב משמעותי בכאב כרוני.
זה לא אומר שכל כאב הוא "רק רגשי".
וזה לא אומר שלא צריך בירור כשצריך.
זה כן אומר שהקשר בין צילום לכאב מורכב הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב.
ולכן – לפעמים לפני שאנחנו ממהרים להכריז שהגב מקולקל – שווה לשאול:
איך אני זז?
איך אני נושם?
מה רמת המתח בגוף שלי?
ומה קורה כשאני חוזר לתנועה עקבית ועדינה?
שאלות נפוצות על כאבי גב תחתון וסיאטיקה
האם צריך MRI לכאבי גב תחתון?
ברוב המקרים של כאבי גב תחתון ללא סימנים נוירולוגיים חריגים, ההנחיות הבינלאומיות ממליצות להתחיל בטיפול שמרני לפני שממהרים להדמיה. ממצאי MRI לא תמיד מסבירים את עוצמת הכאב, ולעיתים נמצאים גם אצל אנשים ללא כאב כלל.
האם סיאטיקה תמיד נובעת מבלט או פריצת דיסק?
לא בהכרח. סיאטיקה היא תיאור של הקרנת כאב לרגל לאורך העצב הסיאטי, אך לא תמיד יש התאמה ישירה בין ממצאים מבניים בעמוד השדרה לבין הכאב בפועל. לעיתים מדובר ברגישות עצבית, עומס או כיווץ מתמשך.
האם תנועה יכולה להפחית כאבי גב וסיאטיקה?
מחקרים והנחיות עדכניות מצביעים על כך שתנועה מותאמת ועקבית היא קו ראשון בטיפול בכאבי גב תחתון. תרגול עדין, כמו צ'י קונג, עשוי להפחית כאב, לשפר תפקוד ולהחזיר תחושת יציבות ואמון בגוף.
