ג'ימי והחלום האמריקאי

על בחור ממזרח ירושלים, שנה של לילות בדֶּלִי בניו יורק, עסק שנראה כמו הזדמנות מצוינת, והחיים שקיבלו תפנית אחרת לגמרי.

בשנות השמונים עבדתי בעיר העתיקה בירושלים. שם הכרתי בחור ערבי צעיר שעבד באחד העסקים באזור.

כעבור כמה שנים עברתי לניו יורק, וגם הוא הגיע לשם.

כשפגשתי אותו שוב בניו יורק, הוא כבר היה קצת מישהו אחר.

הוא אימץ לעצמו שם אמריקאי, משהו כמו ג'ימי, ועבד בדֶּלִי, אחת מאותן מכולות ניו יורקיות שפתוחות 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.

הוא היה בשנות העשרים לחייו, בחור נאה, שרמנטי ומלא ביטחון. כשבאתי לבקר אותו בדלי ראיתי את זה מול העיניים. אמריקאיות צעירות שנכנסו לקנות משהו היו מסתכלות עליו, והוא ידע היטב איך לחייך, לדבר ולהקסים אותן מעבר לדלפק. היה בו משהו שנראה כאילו הוא ממש נכנס לתוך החיים האמריקאיים.

אבל מאחורי הקלילות הזאת הייתה משמעת כמעט קיצונית. במשך שנה שלמה הוא עבד כל לילה, משבע בערב עד שבע בבוקר. שבעה ימים בשבוע. בלי סופי שבוע ובלי חופשות. המטרה הייתה אחת: לחסוך כמה שיותר כסף.

גם על מגורים כמעט לא הוציא. הוא גר בדירה של שלושה חדרי שינה בברוקלין, ארבעה גברים בכל חדר. 12 גברים בדירה אחת. כך כל אחד שילם מעט מאוד שכר דירה וכמעט כל מה שהרוויח יכול היה להיחסך.

היה לו חלום: לעבוד קשה, לחסוך כסף, לפתוח עסק ולהצליח באמריקה.

אחרי כשנה הוא הצליח לצבור מספיק כסף. בעל הדלי שבו עבד הציע שהם יהפכו לשותפים ויפתחו דלי נוסף. הם התחילו לחפש שכונה שאין בה דלי, ומצאו.

לכאורה, הזדמנות מושלמת. שכונה שלמה בלי מתחרים. הם שכרו מקום, השקיעו את הכסף ופתחו את הדלי.

אבל הלקוחות לא הגיעו.

רק אז הם גילו שלא במקרה אין בשכונה הזאת דלי. רוב תושבי השכונה היו הודים, והרגלי הקנייה שלהם היו אחרים. הם לא נהגו לקנות כמה מוצרים בודדים במכולת השכונתית. אורז קנו בשקים, קטניות בכמויות גדולות, ואת הקניות עשו בחנויות שהתאימו לצורת הצריכה הזאת.

מה שנראה כמו חור בשוק התברר כחור שאין בו שוק.

העסק נכשל. והבחור שהגיע לניו יורק, אימץ לעצמו שם אמריקאי, עבד כל לילה במשך שנה וחלם את החלום האמריקאי, ויתר עליו. הוא חזר למזרח ירושלים.

כשפגשתי אותו שוב, הוא כבר נראה אחרת לגמרי. הוא גידל זקן ארוך והפך למוסלמי דתי.

אני חושב עליו לפעמים.

אפשר לקרוא את הסיפור שלו כסיפור פשוט על טעות עסקית: הם ראו שאין מתחרים ולא שאלו למה. אבל נדמה לי שיש בו משהו נוסף.

במשך תקופה הוא ניסה בכל כוחו להשתלב בתוך סיפור מסוים של הצלחה. אפילו השם שלו השתנה בדרך.
בסופו של דבר הסיפור הזה התרסק. הוא סגר את העסק, חזר הביתה, ובהמשך חי חיים אחרים לגמרי.

אני לא יודע מה בדיוק עבר עליו ומה התרחש בתוכו באותן שנים, ולכן לא רוצה להלביש על הבחירה שלו הסבר שלא שמעתי ממנו.

אבל נשארה איתי התמונה הזאת: צעיר ממזרח ירושלים שהפך בניו יורק ל"ג'ימי", עובד בדלי ומקסים אמריקאיות מעבר לדלפק, חולם להיות בעל עסק. וכמה שנים אחר כך, אותו אדם, בחזרה במזרח ירושלים, מזוקן ודתי.

לפעמים כישלון של תוכנית הוא רק כישלון של תוכנית.

ולפעמים הוא משנה את הסיפור שאדם מספר לעצמו על מי הוא ולאן הוא שייך.

בתמונה: יחד עם שלושה אחים ממשפחת חירבאווי, איתם עבדתי בשנות השמונים בעיר העתיקה.

אוגוסט 2026